נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

1. את מרי הכרתי באחד מטיוליי הרבים בלונדון, בדיוק לפני עשר שנים. נהגתי לחפש אירועים אוונגרדיים בעמוד האחרון של ה״Times of London״, היכן שאין תמונות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

מחשבות קרייניות בימיי הקורונה, כשניתאי עוד היה ידיד מימיי התיכון, ולא חלמתי שנתחתן (כלומר חלמתי, רק חלמתי), הוא שלח לחבר׳ה שלנו שאנחנו מוכרחים להצטרף ל״אודיבל״,

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם