השירה המדוברת שלי
יום אחד, ב-2016, כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון וה”פואטרי סלאם” היה באופנה בטירוף – ישבתי בספריית האוניברסיטה והחלטתי. אני גם רוצה.
העניין היה להצליח להתקבל לשורות הסלאם, ואז להגיע לתחרויות שנערכות בכל מיני ערים בארץ – לדקלם כמה טקסטים מול קהל, ולהתפלל לכל כוחות היקום שלא אתבלבל במילים, אתגלש בדרך לבמה או אתחיל לבכות מחרדה. בגדול, שלושתם קרו בכל מיני הזדמנויות, אבל הנה אני כאן, שרדתי והתמלאתי ניסיון.
אז מה זה, לעזאזל? פואטרי סלאם? ספוקן וורד? את ההסברים לכל זה תמצאו בהמשך העמוד, אבל לדעתי תבינו יפה מאוד אם פשוט תצפו בסרטונים הבאים.
קטעי ספוקן
את היצירות הבאות כתבתי וביצעתי במקומות שונים. לגבי כל קטע מופיע הסבר קטן ובלתי ממצה, ואני מזמינה אתכם לצפות לפי הסדר, או לפי איך שהלב מושך.
"אני מישראל"
על הבדיחה הפרטית המשותפת לכולנו. תיכף תראו מה זה אוריינטל!
"בפקולטה למדעי הרוח"
טקסט המגננה שלי לתואר הראשון, שהפך לסתבלט שלי על עצמי
"גדולדולים"
על להתבגר (“ישראל קטורזה, פנקס צ’קים, ריח-חדש-במכונית, אופיס-דיפו”)
"רפלקציה"
פעם דמיינתם שלבן או לבת הזוג שלכם מתאים אדם אחר?
"החוסר"
הסרטון שפסיכולוגים, פסיכולוגיות ומטופליהם/ן – העבירו ביניהם
"הבחירה האחת של האדם בחייו חסרי הפשר"
כשאוניברסיטת בן-גוריון ביקשו ממני לפרסם אותם – בכל דרך שארצה
"ויטרינת מסך"
כשכעסתי על בן
ביקורת"
קטע נוירוטי-משהו לבעלי סבלנות
"פשעים קטנים ומתוקים"
קטע שכתבתי לפני שהבנתי שאהבת אמת מבוססת על ביטחון
פרויקטים בהזמנה
את הפרויקטים הבאים הוזמנתי, לכתוב ולבצע, על ידי גורמים אלו ואחרים המפורטים לפניכם. הגם שמדובר בהזמנה מקצועית – הכתיבה הייתה טהורה ככל שאפשר, ולעולם לא הסכמתי לפרויקטים שהייתה להם מטרה מגויסת ומשמימה מדי בעיניי.
הקטע "אני מישראל", כשעלה בערוץ 11 המנוח בתוכנית מיוחדת לכבוד יום העצמאות
שוב "אני מישראל" - מתורגם לספרדית!
קטעים מהמופע שלי כפיית האביב ב"בילגויאדה" - הופעת האביב של בילגו
סדרת "סיפור שכונה"
במאי ירושלמי שאפתן בשם משה אלפי, הזמין אותי לכתוב טקסטים על שכונות שונות בירושלים. במקור, גדלתי באמת באזור עיר הבירה, ולכן כתבתי עליה מהנאה (אמנם מדירתי שבתל-אביב)
עין כרם היא אגדה, כמעט פנטסטית מדי - וכך גם כתבתי עליה
טקסט מונפש ומצולם על מוסררה הקסומה, לרבות הפנתרים השחורים
סרטון מעורר תאבון במיוחד על שוק מחנה יהודה
זה סרטון שרצתי במשך כמעט שעה במהלך צילומיו
לחובבי ההיסטוריה וההיסטריה הירושלמית במיטבה
ספוקן-זוגות שכתבתי וביצעתי ביחד עם צביה מרגליות הנפלאה
הספוקן כמשנה עולמות
במאה ה-20, המשיך הז’אנר להתפתח בשני מוקדים עיקריים: פריז, ושכונת הארלם שברובע מנהטן, ניו-יורק. בהרצאות שלי אני נוטה להתמקד בהארלם, שהחל מסוף מלחמת העולם הראשונה קיבצה אליה אפרו-אמריקנים מכל רחבי ארצות הברית; הם נמלטו אליה מפני הדיכוי הגזעני שחוקק נגדם בדרום ארצות הברית.
בין המהגרים היו אמנים ואינטלקטואלים, שיכלו להתבטא סוף-סוף בהארלם. השכונה התמלאה באומנות, ןעל כן מכונה התקופה הזו “הרנסאנס של הארלם”: ג’אז ובלוז, שירה וגרפיטי נישאו ברחובות ומילאו אותם בצבע.
משוררים עלו לבמות והטיחו שירה זועמת, מיוסרת, נכונה לשנות עולמות. הם יצאו נגד הגזענות הממוסדת: השירה שלהם חרכה את העור ועוררה את הקהל לזעוק, ולקוות לעולם אחר.
בקרוב תוכלו למצוא במולטי-בלוג כתבה הקשורה לתקופה המדליקה הזאת, ומתמקדת בחברי “דור הביט”, המשורר היהודי אלן גינזברג שהכניס את הקהל לאקסטזה שבטית.
יש לציין גם את גיל סקוט הרון, מי שהניח את היסודות למעבר מספוקן וורד לראפ – כלומר במילים אחרות, יש האומרים שהוא המציא את הראפ. רבים מכם וודאי מכירים את שירו “The revolution will not be Televised”.
בחזרה להווה - רוצים להתנסות גם?
משוררי הספוקן מגיעים מכל קשת המקצועות, ולכל אחד/ת מהם סגנון הופעה הייחודי לו/ה. תמיד תוכלו להגיע לאחד מערבי הפואטרי סלאם שעולים באופן קבוע בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע.
אז בואו ונופיע יחד! אין לכם מה להפסיד, למרות הלחץ המתעורר בגופכם מעצם המחשבה.
הספוקן וורד מפתח יכולות כתיבה וביטוי, בועט בפחדים, מעורר צחוקים שאין לתאר, גיבוש, כנות וקירוב לבבות.
מזה שנים שאני מלמדת כתיבה וספוקן בסדנאות לכל הגילאים. עברתי בין תיכונים וחטיבות ביניים, לימדתי במתנ”סים ובמוסדות לנערים בסיכון, הפקתי מופעי סיום – ואף הגעתי לחברות היי-טק, משאבי אנוש, סמינרי עובדים, תוכניות לסטודנטים, חוגי בית ועוד.
