סוד
עד כה ערכתי, קריינתי, הפקתי, וליוויתי סופרים/ות ומשוררים/ות; השגחתי על מנקדים, למדתי בסדנאות עם סופרים/ות גדולים/ות, השלמתי תואר בתחום, ייצגתי את המחלקה לספרות באופנים שונים; העברתי המון סדנאות כתיבה, ערבים ספרותיים פרטיים, או בבתי סופרים רשמיים; הפקתי השקות ספרים, ומכרתי ספרים באסרטיביות בחנות מיתולוגית בתל אביב (ובכל רשת ספרים אחרת בארץ – עברתי שם). העליתי […]
סתם
זה תוצר של ילדות בסביבת ירושלים, בצל האינתיפאדה של שנות האלפיים; אולי, יאמרו אחרים, של התגלגלות טראומה דורית, או נשמה מסוימת, או כל הסבר נבואי אחר; אולי פסיכולוגיה גרידא. אולי מבנה-חיידקי-המעיים שלי. זה תוצר של הכל, אבל חוויית החיים שלי מקפלת בה סכנה הממשמשת ובאה. ״חרדה קיומית״ זו כותרת קצת בומבסטית לרגע הזה, שהוא דווקא […]
עודד מימון ויודפת והספר
נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים; על השולחן שהו קנקני שתייה דרום-אמריקניים, מעוטרים כקשת; ולצידם וויסקי, קפה, ספרים על האינסוף ושוקולד ׳פסק זמן׳. הייתה לי הרגשה שלא כל חדר של מרצה למתמטיקה נראה ככה. הגעתי לראיין […]
שתי מחשבות בלתי גמורות
איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם אישי יוצא דופן, והדובר מספר כיצד נשים הרעיפו עליו חסדים בכל מקום. יום אחד הזדמנו המספר והנער לבית מרחץ ציבורי, ובעת שהתלבשו, הנער השעין את רגלו על הספסל והוציא ממנה […]
סתם משהו
אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם מראות האומרות לי ״קדימה, כבשי, עוטי, את לא מספיק עדיין, נו, נו״ – ובכל זאת בפתחו של יום עבודה לוקח לי זמן להיכנס למצב (פעולת הכניסה למרחב ההשראתי-עובד-פורה, המעבר מהבוקר […]
פרגמנטים
1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן נעשה אלים כשהוא עובר. הו, שדים, מלאכים, עזרה. אני מתחננת. 3.7.24 – החלק היפה הוא כשכל מה שלמדתי נשכח, ואז אני מבינה את הדברים מעצמי. למשל: הדבר הבריא, כמו המקלחת […]
