עודד מימון ויודפת והספר
נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים; על השולחן שהו קנקני שתייה דרום-אמריקניים, מעוטרים כקשת; ולצידם וויסקי, קפה, ספרים על האינסוף ושוקולד ׳פסק זמן׳. הייתה לי הרגשה שלא כל חדר של מרצה למתמטיקה נראה ככה. הגעתי לראיין […]
שתי מחשבות בלתי גמורות
איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם אישי יוצא דופן, והדובר מספר כיצד נשים הרעיפו עליו חסדים בכל מקום. יום אחד הזדמנו המספר והנער לבית מרחץ ציבורי, ובעת שהתלבשו, הנער השעין את רגלו על הספסל והוציא ממנה […]
סתם משהו
אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם מראות האומרות לי ״קדימה, כבשי, עוטי, את לא מספיק עדיין, נו, נו״ – ובכל זאת בפתחו של יום עבודה לוקח לי זמן להיכנס למצב (פעולת הכניסה למרחב ההשראתי-עובד-פורה, המעבר מהבוקר […]
פרגמנטים
1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן נעשה אלים כשהוא עובר. הו, שדים, מלאכים, עזרה. אני מתחננת. 3.7.24 – החלק היפה הוא כשכל מה שלמדתי נשכח, ואז אני מבינה את הדברים מעצמי. למשל: הדבר הבריא, כמו המקלחת […]
הדרכה חדשה
הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי על חיפוש תכנים ספרותיים שהם יאהבו. רכשתי את אמונם כשהדבקתי קריסטלים קטנים על השירים שחילקתי ביניהם, והם לפתע הבינו: “בוא’נה, נועה משקיעה…”, וכך אחרי מאמץ הם החלו להקריא בשיעורים, להתאהב […]
קבלת הבעיה היא השער לראויות
הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר – רגע לפני שאנחנו מתנפלים עליהם ב״אבל אתם מפגעים בנו, טרוריסטים!״ – דווקא המסוגלות לקבל את הטענות שלהם מפתחת ומגדילה אותנו. ככה גם לגבי, נגיד, נשים המתלוננות על אנס זה ואחר, […]
