היום שבו מובן התפרק מהוראה
זה יישמע מוזר, אבל אני מרגישה שבזמן האחרון התפרקתי מהשפה. אני נהנית לשמוע אותה. אני חולפת על פני שותפה שלי בבוקר והיא אומרת בצחוק ובלי הקשר: “התשובה היא לא”, ואני בוחנת את המילה תשובה, ואת ההיא ואת הלא, את זה שתשובה יכולה להיות לא ויכולה להיות כן, ופתאום נעים לי בלשון ובחיך. או, נניח, ידיד […]
חיקוי
האומנות שלך, היא ראווה של כישרון. ואין בה שום דם. המודעות העודפת, שאתה מפגין בטקסטים – כאדם שכאילו מודע לשגעונו-שלו, אדם מהלך לו בעולם וחוקר, כתינוק מפותח, כהלך תם, אדם תר אחר משמעות ומוצא אבסורד – אח! זה שלי, אידיוט! לקחת את הסגנון שלי והפכת לגברי, לנטול נוירוזה. הידקת הכל כמו המעדן היפני הזה, מצופה […]
זה לא מה שהיה
אינך עוד הזיה, ציפייה, תכנון. אתה קיים, לבטח על קומתך; קולך – חמצמץ, לא תואם גבריות אני הייתי החלון וגם הכוליות אני הייתי ואתה הרחקת את הגוף הגוף – גדול מן השירה אני טרגדיה אותך איני רואה; אני נופלת לתוך ההשתקפות על המסך בזמן שאני כותבת לך
אדוני הרופא
אל חדר הטיפולים של דוקטור ויטלי קבורקין, פרץ גבר צעיר ומרשים. על אף שהיה גבוה, דמה קצת ללפריקון; הוא לבש מעיל ארוך בצבע בירה, ושערו היה חום ומופרע. בפניו, הזכיר במשהו את ג’וני דפ, בימים טובים יותר (של ג’וני דפ), אבל הרופא נבהל ממנו. בעיני הצעיר היה נצוץ דמוני, חיוך שהולך לצד אחד. כמו כן, […]
החתונה של מור
מור וגלעד האהובים, אני מברכת את חייכם בברכת הסיפור. כן, יש דבר כזה! נראה לי! איחול, שהחיים יהיו דבק בין טלאים צבעוניים. כי בסיפור הזה, באחד מהפרקים הראשונים, אם תדפדפו אחורה – מור ואני הכרנו. מיד היה לנו את המרכיב הסודי שהיה למור ולגלעד, חיבור במבט ראשון. אלא שכמובן מור ואני לא מתחתנות עכשיו, כי […]
הפרוטגוניסט שלנו הוא גבר רווי בניגודים
שִׁיר אֶל הַחֹמֶר שֶׁלְּךָ. חָה-חָה. שִׁיר שֶׁמַּגְדִּיר עַצְמוֹ, מַה דַּל הוּא; מְגַדֵּר עַצְמוֹ לִּכְדֵי מָה? – הוּא, לֹא כְּמוֹ פְּנִינָה חֶלְקָה וּמֻשְׁלֶמֶת בַּעֲדִי, הוּא חֵטְא. וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מַה הוֹפֵךְ תַּסְרִיט לְתַסְרִיט, הִשַּׁבְתִּי בַּצּוּרָה, כְּלוֹמַר בְּצוּרַת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלַת הַתַּסְרִיט, כְּלוֹמַר, אַל תְּגַדֵּר, הֱיֵה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. מִלִּים יַרְחִיקוּ אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ מִשֶּׁלִּי יִמְחוּ אֶת […]