הרשתות החברתיות שלי
החדשים שלי
הדרכה חדשה
קבלת הבעיה היא השער לראויות
עלילות האישה הבוגרת
הפילוסופים הגרועים של המערב
רוצים לקבל התראות במייל בכל פעם שאני מוציאה הגיג חדש?
בלי ספאם. נשבעת.
קטגוריות במולטיבלוג
מחשבות ושירה
עלילות האישה הבוגרת
דומה שאישה, או נשים רבות, מגיעות בסוף גילאי העשרים – תחילת השלושים – ואולי כל אחת בזמן מדויק אחר, לנקודת אי-הטרף. אין פירושו שאת מפסיקה
מהו הטוב?
הנקודה שבה הסופר ק. צטניק, ניצול השואה, החלים מהתקפי הפאניקה שלו, הייתה כשהיא הכיר את הנאצי שבתוכו. תיקון העולם הוא היכרות עם הרע, וזהו למעשה
הטראנס ואני והם
בכל הכוח אני מנסה להפוך זאת ללא-שלי. לבטל את הזכרון החי והחד שלי מכיתה י׳, כשרחרחתי אחר זה, כשהיה לי חבר עם ראסטות ועישנו סמים
מחשבות 2
מכתב של כנות. בהינף ההחלטה אני לא מעשנת יותר סיגריות בבית. מכוח התבונה והרצון אני מתאמנת הרבה בחדר הכושר ובחוג הטיסו, עם הכדור ומה לא.
מחשבות 1
12.1.22 – בחדר העבודה, אלא מה …הנחתי את משייף הציפורניים החדש שהזמנתי מהאינטרנט, שהוא מורכב אגב ומחולק לסקציות, וכתבתי את מה שראיתי ברוחי. ואחרי שסיימתי
סילביה פלאת
תגידי סילביה, מה אם פעם ניפגש? אם אהובי יתייאש גם או שאחלום לדגום ואממש, אולי האשמה תחנוק אותי ממרום ענק קשיח וכשאנשום נשימה אחרונה –
תרגום טום פתי
https://youtu.be/s5BJXwNeKsQ?si=Fx4sdxUjQBGyJmmx (תרגום חופשי וגם לא-חופשי לשיר הזה שכתב וביצע תום פטי. התרגום נכתב ובוצע בערב קטעי-ספוקן-וורד-מתורגמים, שלצערי הרב לא תועד, או לפחות לא פורסם; אלו
חיקוי
האומנות שלך, היא ראווה של כישרון. ואין בה שום דם. המודעות העודפת, שאתה מפגין בטקסטים – כאדם שכאילו מודע לשגעונו-שלו, אדם מהלך לו בעולם וחוקר,
זה לא מה שהיה
אינך עוד הזיה, ציפייה, תכנון. אתה קיים, לבטח על קומתך; קולך – חמצמץ, לא תואם גבריות אני הייתי החלון וגם הכוליות אני הייתי ואתה הרחקת
הפרוטגוניסט שלנו הוא גבר רווי בניגודים
שִׁיר אֶל הַחֹמֶר שֶׁלְּךָ. חָה-חָה. שִׁיר שֶׁמַּגְדִּיר עַצְמוֹ, מַה דַּל הוּא; מְגַדֵּר עַצְמוֹ לִּכְדֵי מָה? – הוּא, לֹא כְּמוֹ פְּנִינָה חֶלְקָה וּמֻשְׁלֶמֶת בַּעֲדִי, הוּא חֵטְא.
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת / נועה גורן כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מָה הוֹפֵךְ שִׁיר לַשִּׁיר, הֵשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ חֲווָיָה וְלֹא חוק. אֶל תְּגַדֵּר, הָיָה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. אֵינְךָ מֵבִין:
מייל מזוייף שבכלל לא שלחתי ליואב
היי יואב, מותר להיות מוזרים ולשלוח מייל, במיוחד אם זה מה שיפתור את הטעם הרע. אני פשוט חייבת לשחרר את הכישוף הזה שנכנס לי בגוף
שני שירים: חגיגה דיוניסית, יבחר
חגיגה דיוניסית! / נועה גורן (2016) זאת חגיגה דיוניסית, של היופי והתבונה; חגיגת האהבה לחן לאסתטיקה זו מסיבה פעילה של אהבת החכמה יבחר / נועה
השובה
מוח ממולח עריצות אינטלקטואלית ידע רב, וזיכרון פנטסטי; מיטב ההוגים ידועים לה, וכלל מעצבי ההיסטוריה כי אין איש חמק מסביב ללשונה החדה כתיל, זריזה כזיקית,
ברכה שלא נשלחה
בבוקר היום בו נגמרנו, פקחתי עיניים למול גבך והבחנתי בנמשים חדשים. הם היו קטנים יותר וכהים יותר, וסבבו זה את זה כבלידת גלקסיה. לא יכולתי
כריזמה בכתיבה
[16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****: מקשיבה למסות שמוקראות מפי הכותבים וחושבת לעצמי, מצאתי [16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****: כריזמה [16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****: מי שיש כריזמה בכתיבה שלו, יש לו את
בוקר בוקר קפה
הבוקר נראה העולם כה רפה עייף וגרוע, דהוי וחסר ואם רק אשתה גלונים של קפה אז כל הסובב ייראה לי אחר. אומרים שאסור לפתח תלות
סינרגיה
כפור התדפק ולא פתחנו שני כותבים שהם עולם בתוך עולם-כולו ואמרתי, תהיה עיתונאי בטוח תהיה עיתונאי בטוח אתה תקבע אנשים נלפתנו בכל התאים כמעט התמזגות
הכי גבוה, הכי נמוך
הכי גבוה היכן שכבר ביקרת שם לשערות יש פעימה, ואיברך נע שם, בטנך התערסלה כדי להקיא אותך, הרהורים חתכו בנסיעת פראים הכי קרוב לאלוהים ואת
ההיסטוריון והפילוסופית
פילוסופית: האם החשד שהכל סובייקטיבי לא משגע אותך? האם לא טורפת אותך התפלאות כשגם ידיעה היא חידה? חשוב על זה – בוא נפשט מספרים נביט
בים יש ריבוי ואין נפח
בים יש ריבוי ואין נפח / כי כל החלל בו מוצק וכל המביט בו על טפח / יראהו כגוף מבוצק קליפה מנצנצת ונעה / טומנת
הגונדולה
אַל תִּתְרַגֵּל אֵלַי אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְשַׁנּוֹת אֶת עַצְמִי מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַהַכָּרָה; הַגּוֹנְדּוֹלָה מְרֻשֶּׁתֶת כַּוְּרִידִים וּזְרָמִים בָּהּ תְּדִירִים אָז תִּתְעַנֵּג בְּלִי הִרְהוּרִים; דּוּכְנֵי הַמַּסֵּכוֹת יַעֲלֹזוּ בִּגְדוֹת
מתוקה
הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַגִּישׁ לְךָאֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁסִּדַּרְתִּי, כְּדֵישֶׁתּוּכְלִי לִשְׂנֹא אוֹתָןאַחַת אַחַת וְאָז, מְפֹרֶקֶת מִנֶּשֶׁק פִּיוּמִמְּךָלִזְלֹג לְתוֹךְ הָעֶלְבּוֹן שֶׁבָּרָאתִילִהְיוֹת הוּא, אַשְׁמְדַאיוּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ אוּלַי אָמַרְתָּ שֶׁאֵינְךָ
ארס פואטיקה
עָדִיף לְדַבֵּר עִם סוֹפֵרהוּא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ וְאָז יִכְתֹּבמֵהֶם עִיר קְטַנָּה מְסֹעֶפֶתהַלַּיִל יַעֲלֶה בָּהּ, יָרַד יַעֲלֶהכְּמוֹ גֵּו גִּבְעוֹלֵי שֶׁל יָפָה מְאֹהֶבֶת עַלוֶרֶד שְׁרִירִי אֲהוּבָהדַּבֵּר עִם
אבו גוש / תרגיל באימאז’
שִׁדָּה טְבוּלַת טֶרְפֶּנְטִיןמֵהַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵההָיְתָה שֶׁל סֻלְטָאן שְׁמוֹ שאריףמִמְחֲטוֹת לוֹ הָיוּ מְפַשְּׁמִינָהאַמְבַּטְיָה מֵאֶבֶן סַפִּירמִרְחוּ עַל שְׂפָתָיו כְּחָלִילשִׁלְחוּ אֵלָיו חֲתוּלִים מִקָּהִיר;נוֹגַעַת בָּעֵץ, אוּלַי יִדָּבֵק זִכָּרוֹן צִבְעוֹנִיאַךְ
נסיעה
חוּשׁ הוּמוֹר, זֶה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בַּחַיִּים, הִיא אָמְרָהוּבְיָדָהּ הַסַּכִּין“וְתִהְיִי חַיֶּבֶת אִתִּי לְהַסְכִּים”;הִיא צִיְּרָה מְסִלַּת רַכָּבוֹתלִקְּקָה אֶת נִתְזֵי הֶחָצָץ וְהַשֶּׁמֶןוְיִשְּׁרָה אֲמָתָהּ עַל שֻׁלְחָן, שֶׁיּוּכְלוּהַנּוֹסְעִים לַעֲלוֹת “אֲנִי
שיר למשורר
שיר למשורר (שיר זה זכה בפרס בכנס השישה-עשר של המחלקה לספרות עברית ומכון הקשרים, ערד, 2016) יש בקרבי מן יצר דמוני ללפות את עצמי בך
שוב אלי
בִּמְלוֹא שָׁנָה לָזֶה הַחֵשֶׁק שֶׁטָּרַף אוֹתִי, חַיַּי; יֵלֵךְ מִמֶּנִּי הָאָהוּב אֶל מַמְלְכוֹת הַצֶּבַע. הוּא יָנוּעַ בֵּין שְׁחוּמִים, יְלַהֵג בְּלִי דַּי, יִתְמַלֵּא מוֹרָא אֶל מוּל הַטֶּבַע.
האנטר ס תומפסון
שישים ושבע כמו קיץ של אהבה כן היו שנותיך כי סיכמת התנדנדות-חיים משונה בהתחנפות לאחד מ אקדחיך דע שאני מבינה, האנטר את אותם הבלבולים חסרי
טיילתי
תקופה ארוכה טיילתי טיפסתי הרים מושלגים נשמתי הכפור מלוא-ריאות היכו בי פחדיי אימים; טבלתי רגליי במי נחל מפל התחכך בגופי שכבתי על ניצני דשא מוללתי
מדבר
18.10.14 מדבר שבתי אלי למדבר ורגליי נפערו כהרים תלולים תלולים הם מורדותיי לנווה החן החמים שאלתי אותי שאלות על מודעות ודרור ומיד רשמתי אותי על
ליבידו
גרסה מקורית: 2014 הה, ליבידו אתה יפה מאוד כה צפוי שאדבר לך מיתר היצרים; טרף מזוקק אני, לך, ואתה לא תפסח ולו אחת על עלילה
בודדי לונדון
הנה הם, בודדי לונדון נכנסים בהליכה מתנצלת לבית הקפה האוכל לקבל, אולי, מאפה? ישאלו בודדי לונדון. בזהירות, בודדי לונדון, מניחים שקיות הקניות על כיסא לידם
מעצבן
מעצבן אותי שקצרת הישגים בלי קושי. יכולת להישבר, לכל הפחות לכאוב את כובדן של שאלות קיום לצרוח כי אי-צדק, אתה יודע, ותחלואי חברה ולא רק
אנשים ויראליים
אנשים ויראלים, אנשים וירטואלים פרצוף מפוקסל על משבצת סנטימ’ איש ועוד איש ועוד איש ועוד איש ומילים חלולות ומילות חלולים
נשים חדשות
יָרֵחַ חִוֵּר מַשְׁגִּיחַ בַּקֹּרעַל כָּל נַעֲרוֹת הַתְּשׁוּקָההֵן מִי שֶׁפָּגַשׁ בֶּן לָבֶטַח יִזְכֹּרשֶׁהֵן אֲרוּרוֹת כְּמַכָּה;נָשִׁים חֲזָקוֹת בְּכֻתֹּנֶת וְרֻדָּהשׂוֹחֲקוֹת לְעַצְמָן עֵת עַרְבִיִּיםיוֹדְעוֹת שֶׁהַלַּיִל הוּא צָעִיר לֹא-נוֹדָעלוֹגְמוֹת לוֹ
פעם פגשתי את דין מוריארטי
22.12.13 פעם פגשתי את דין מוריארטי; החזקתי אספרסו אל מול החלון הוא הגיח לפתע, נקש בפראות וצעק – התלווי! ונחיה את היום! הנחתי הכוס וצעקתי
פרגמנט ילדות
מִלְּשׁוֹן הַמִּפְלֶצֶת, הֶחְלַקְתִּי לִמְחוֹזהַדִּמְיוֹן, אַזָּאם-קזאםסִפַּרְתִּי לָאָח סִפּוּרֵי אַגָּדוֹתנִרְאֶה שֶׁלֹּאשֶׁבָּנוּ מִשָּׁםקוּקִיּוֹת שְׂעָרִי הָיוּ מְתוּחוֹת וְלִקַּקְתִּי חֶמְאַת בָּטְנִיםאֲוִיר יְרוּשַׁלְמִי נִמְתָּח כְּמוֹ דַּף עַל כָּל חַלּוֹנוֹת הָרְכָבִים
בלוז ליפעת גנוז
זהו בלוז ליפעת גנוזנערה רכת לחי בקליפת קפוצ’ינויפעת היא לא גברת לקשר חפוזמהרו להביט בה, מיד אז תבינו;פרידה קאלו מתמתחת בכיסארק רוצה לזיין פילוסוף סובייטיוכל
הייתה ערימת חצץ
ביער מעוז ציון נושק לבאב אל וואד חיפשנו להיות אושיות בנות מסוג דה-בובואר; כתבה כל אחת במחברת, כיצד היא בעצם דבר-מה ביקשנו אזי להטמין, מצאנו
גם לאין יש פנים / קטעים ממחברת ישנה (2013-2018)
10.8.18 עלי בבהילות לשחזר את מצב התודעה האופטימלי שלי ללא השד כואב לי 22.12.13 עבודת ידיים, עבודת עיניים רָאִיתִי יַלְדָּה מְלֻכְסֶנֶת עֵינַיִםהָלְכָה עֲצוּבָה בְּשָׁחֹר וְלָבָןשָׁאַלְתִּי
משהו שלילית אמרה למישהו
אֲנִי רוֹצֶה לַחֲטֹף מִמְּךָ אֶת כָּל הַיֹּפִי בָּעוֹלָםוּלְשָׁמְרוֹ אֶצְלִי.יְהֵא עָצוּר זֶה הַיֹּפִי, וְלֹא יִבְרַח,הֲרֵי, לְאָן.וּתְאַלֵּץ לִרְצוֹת בִּי בְּזוֹב יָמִיםוְלִבְהוֹת בִּי עִם בּוֹא קְמָטִיםוּלְסַפֵּר לִי כָּל
Hip
יֵשׁ שֶׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִםבִּשְׁמֵי הַחֹרֶף הַסְּדוּקִיםעַנְנֵיהֶם כְּעַפְעַפַּיִםטוֹוִים אַדְווֹת בִּינוֹת קְרוּמִיםוְלֹבֶן רַב חוֹבֵק הַשֶּׁמֶשׁוְזוֹ תִּשְׁלַח מַגָּע תָּמִיםתִּקְטֹף מַבָּט אֶחָד אוֹ שְׁנַיִםשֶׁל אֵלּוּ שֶׁעוֹדָם חוֹלְמִים
הרהוריי נערה היפית
הטקסט הזה, כמו הבאים שיעלו כאן, מובא מתוך סדרת המחברות: מחברות מקושטות וכבדות לאין שעור שהתחלתי לייצר לפני למעלה מעשור ואני עד היום משקיעה בהן.
מי שחלם זהב / ירח שלי
16.1.10 מי שחלם זהב מִי שֶׁחָלַם זָהָב, לָחַם זָהָבהִתְבּוֹסֵס בִּדְמֵי עֲווֹנוֹתָיובִּקֵּשׁ נוֹאָשׁ דָּבָר אֶחָדלֹא נִכְנַע וְלוּ לַבְּרוֹנְזָה, גַּם לֹא לְכֶסֶף אוֹ שֶׁנְהָבמִי שֶׁחָרַק שִׁנָּיואָמַר, חַיִּים