סבא, הספד
“לכל מילה – מילה נרדפת וניגודים, רק לאהבה שלנו כלפייך אין”. כך כתב לי סבא בפתח מילון ‘מילה במילה’, אחד מבין עשרות המילונים ומאות הספרים שנקנו לי. שמא, אני מגזימה? לא לא; בכל מפגש ובכל שבוע סבא מסר לי עוד ספר שירה ועוד רומן שטרם קראתי ועוד כתבה מעניינת ועוד בוחן פתע על ספרי השבוע […]
שיטיון
פאר עמדה ברכבת הקלה ושמעה לד זפלין באוזניות. לרכבת נכנסה זקנה ובידיה סלי קניות כבדים. ברגע זה, כמובן, זה התחיל; פאר הזדקפה במקומה, שמטה את האוזניות מעל צווארון ג’קט הג’ינס שלה והמתינה. כל מי שמכיר את פאר, יכול היה לדעת שיש להידרך; הקשישה נשענה על הדלת השקופה, נאנחה, ועדיין איש לא קם. “למה אף אחד לא קם?!” […]
ניסוי מחשבתי
שכחתם: ספרות מתעסקת בנוזליי הגוף. ולפני שבוע, בשעה חמש וחצי בערב, קמתי משולחן העבודה, לקחתי את הארנק של חברה שלי, הוצאתי כדור אדרל, גרסתי אותו, והסנפתי אותו. הכדור הכיל עשרה מיליגרם חומר, והשאיר עקבות כחולות בנחיריי. כל ארונות הדירה הקטנה שלנו עוד כוסו בניילונים, הבית חדש לגמרי, והנה ראיתי באחד מהם את הסגול הבהיר של […]
מחשבות פסלים
מחשבות פסלים נועה גורן נובמבר 2016 מילי, הייתה מחוץ לזמן. מעל לזמן, ומתחת לו. התנועה והרחש נבחשו סביב גופה, שננטע ברחוב הראשי של מחנה יהודה, משוח בצבע זהב מציפורני הרגליים עד קצות השערות; גם שדיה, אפילו מפשעתה, כל-כולה הוזהבה למשעי. מעל לצבע הלח לבשה בד, בשביל מעט הצניעות הדרושה בירושלים, אם כי, בכל זאת, היו […]
בסוף אהיה כמו הנשים ההן
הבוקר הראשון היה כלום. גיששתי על השידה אחר משקפיי והלכתי לשירותים, נתמכת בקיר מלחץ השתן. השתנתי כשאני כבר זקנה. יצאתי עם הכובע רחב השוליים שקנינו בבריסל. ירדתי במדרגות, שואלת את עצמי האם נעלתי את הבית, אבל המשכתי רדת, מבחינה כי אני מזדקנת ככל שאני הולכת. בבית הקפה סוככתי על פניי: ״יש מקום בחוץ?”. היה ריק. […]
סונטה (ברבורים של נערה על אהבות ישנות)
סונטה לאהובי הרך המסע שלי החוצה ממך הוא מורכב. ראשית, משום שאני מסרבת להאמין שאני אכן יוצאת מחוצה לך; מבחינתי זה בלתי יתכן. מצטערת. פעם קראת לזה “חיבור קוסמי”, גם אני ניסיתי לגמגם לזה איזשהו שם, ובכן, אין – בשביל זה הומצאה שירה (כאמור. כי כבר אמרתי לך ככה). אז, תקשיב לי. אני לא צריכה […]
