מוטיבים
לא היה זה יום טיפוסי ללונדון. הרקיע היה בהיר. סיירוס ואני התכנסנו באחת הפינות של שוק קמדן, בין דוכני האוכל לבגדי הרטרו. הסתתרנו ליד פסלי הטורקיז, אך כשעברו אנשים בסמטה החבאנו את הצינגלה והקראנו בתמימות שלט שנישא מולינו. “שוק קמדן”, צעק סיירוס, “הפך להיות שוק סוחרים באלף תשעה-מאות שבעים וארבע. הו, האם זה לא נהדר!” […]
אהבה פעילה
עורו יחיד בחדר יוצא ממטען חשמלי והיא הרהרה על לבגוד בו. היא רפרפה על גופו הישן באצבעותיה, כשני פרפרי פרחים, כמה אהבה, נכון? כמה אהבה, ובצימאון מרוסן חקרה כל נמש, חבל שהוא לא ער, כמה שהוא רך. האפשרות לבגוד; איך קרה שאתמול שכחה לחשוב עליו. איך לאחרונה היא חושבת על הדברים הלא נכונים, אולי כי […]
השיגיון של נרי
כל יום ביקר אותי נער חיוור בן ארבע-עשרה בשם נרי. בפעם הראשונה הוא הגיע כי שלחו את הכיתה שלו למצוא ניצולי שואה בתל-אביב. הוא דפק בדלת חלושות, אני זוכרת, ומבעד לעינית ראיתי נער חיוור כקמח עם ספר של צבי נתן ביד. התיישבנו ליד החלון והוא שתק במשך שעתיים. חשבתי שלא יחזור לבקר אחרי כל השתיקות […]
חיבור לפסיכומטרי
לפני כמה חודשים עקרתי שיניי בינה. לסאגה הזו יש המשך, ואספר אותו על אפכם ועל שיניכם, כי יודעים מה, חבר’ה, יודעים מה, חסרים לנו אנשים שלא כותבים על פמיניזם ופוליטיקת זהויות. זהו, זו האפולוגטיקה: כעת אתנער מכל מחשבה טורדת, ואתנסח במין זרם-תודעה-מודע-לעצמו-אבל-לא-מעצבן (מקפים זה דווקא זרם תודעה מעצבן, במחילה מג’ק קרואק), ואקנח בפואנטה של העניין […]
על השמן והמים
“זוז מדרכי!” פילח קול את הסופרמרקט. “זוזי, גם את! כולם לזוז! אני ממהר!” בין המדפים הזדרז גבר קירח, לא צעיר ולא מבוגר, שהידק לחזהו שקית חומה ממחלקת הפיצוחים. “אדוני!” נדהמה אישה מזרח-אירופית, גבוהת-תסרוקת. “אתה לא יכול לצעוק כך, ולדחוף! מה זה פה!” “אני ממהר, גברת! זה עניין רציני!” “נו!” “זה הערב החשוב בחיים שלי, את […]
הצתה
להיות יוצא מן הכלל מצריך גם יחס שונה לאנשים אחרים – תאודור זלדין. 1 ג’וי ישבה על מיטתה והאזינה למוזיקה באוזניות. קולו של איאן קרטיס רעד כשהוא שר, “She’s lost control again”… וג’וי עצמה את עיניה, חרדה ועצובה כבחלום בלהות. הייתה לה התחושה שמישהו מביט בה. עיניה נפקחו, ומבטה נפגש עם זה של ד”ר עדנה, […]
