טקסט שהוקרא ביום הזכרון
17.4 סגול ובשעה-לא-שעה, באיזה לילה, התקשר אחי. התקשר אחי. בדיוק שטפתי כלים וחשבתי על מהות העולם – ככה זה עם כלים, כלי פילוסופי חשוב – אבל שקשקתי את האצבעות כדי לשעוט אל הפלאפון, בוטן, בוטן שלי, משוש חיי, אהוב הנפש, “בוטנים!” אני כמעט ובוכה, “חזרת מהשטח!” קולו יבש. קול מדבר גס ופודרתי. הוא פורר מילה […]