מתוקה
הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַגִּישׁ לְךָאֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁסִּדַּרְתִּי, כְּדֵישֶׁתּוּכְלִי לִשְׂנֹא אוֹתָןאַחַת אַחַת וְאָז, מְפֹרֶקֶת מִנֶּשֶׁק פִּיוּמִמְּךָלִזְלֹג לְתוֹךְ הָעֶלְבּוֹן שֶׁבָּרָאתִילִהְיוֹת הוּא, אַשְׁמְדַאיוּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ אוּלַי אָמַרְתָּ שֶׁאֵינְךָ מְסֻגֶּלֶת לָשֵׂאתאוֹתִי עַל כְּתֵפֵךְוּמִישֶׁהִי אָמְרָה לָךְ רְאִי,רַק אֶת עַצְמֵךְ אַתְּ מַלְקֶה רָצִיתִי לִצְעֹק לְךָ הַדָּרכְּבָר לֹא מְתוּקָה
אהבה פעילה
עורו יחיד בחדר יוצא ממטען חשמלי והיא הרהרה על לבגוד בו. היא רפרפה על גופו הישן באצבעותיה, כשני פרפרי פרחים, כמה אהבה, נכון? כמה אהבה, ובצימאון מרוסן חקרה כל נמש, חבל שהוא לא ער, כמה שהוא רך. האפשרות לבגוד; איך קרה שאתמול שכחה לחשוב עליו. איך לאחרונה היא חושבת על הדברים הלא נכונים, אולי כי […]