אלמנת הקצין

שלום, עומר, הא – בועת העצב! אתה זוכר שהמצאנו את בועת העצב, את הנגע המסוכן הזה שבני מזל בתולה נולדים איתו? חוויית התרחבות הזו כשסוף־סוף נוכחים בחיים, ובו זמנית מרגישים את זמניותם… אני כותבת לך על הברך שלי, במונית על גשר ברוקלין… נריה יושב מאחור, המזוודות בבגאז׳, והבועה שלי מנופחת יפה־יפה. בתיק היד שלי יש […]
זה לא מה שהיה

אינך עוד הזיה, ציפייה, תכנון. אתה קיים, לבטח על קומתך; קולך – חמצמץ, לא תואם גבריות אני הייתי החלון וגם הכוליות אני הייתי ואתה הרחקת את הגוף הגוף – גדול מן השירה אני טרגדיה אותך איני רואה; אני נופלת לתוך ההשתקפות על המסך בזמן שאני כותבת לך
שתי טיפות על נהר התמזה

[פורסם לראשונה במגזין “בכורות”, בשנה בה הוא נכתב] שחר חיבקה את ברכיה, השעינה ראש. עכשיו תחליט. זהו. ולא תזוז ממקומה, על אף סירחון המים, בלי לדעת אם היא נשארת בלונדון. היא לחצה על שוקיה שהתקשו מהליכות וחשבה שהרי אי אפשר לחיות ככה, בהתלבטות, “כוס אמק” כמעט אמרה בקול – מתגעגעת לחברות שלה. למשפחה. אליו. לא, […]