אלמנת הקצין

שלום, עומר, הא – בועת העצב! אתה זוכר שהמצאנו את בועת העצב, את הנגע המסוכן הזה שבני מזל בתולה נולדים איתו? חוויית התרחבות הזו כשסוף־סוף נוכחים בחיים, ובו זמנית מרגישים את זמניותם… אני כותבת לך על הברך שלי, במונית על גשר ברוקלין… נריה יושב מאחור, המזוודות בבגאז׳, והבועה שלי מנופחת יפה־יפה. בתיק היד שלי יש […]
סילביה פלאת

תגידי סילביה, מה אם פעם ניפגש? אם אהובי יתייאש גם או שאחלום לדגום ואממש, אולי האשמה תחנוק אותי ממרום ענק קשיח וכשאנשום נשימה אחרונה – אני כל כך אתרגש מהידיעה שאחפש אותך, בתהום הורגי הדעת, בגיהנום הבא עלינו לטובה – ואלמד אותך עברית על יד האש, ונצחק כשרגלינו נאכלות ונתגושש חברות כל כך טובות נהיה, […]
סבתא, הספד

כל בן משפחת גורן שמכבד את עצמו, זוכר עד כמה היה מרגש לנסוע באוטובוס, עם כל מיני חיילים – שנראו אז כבירים וגדולים – לבאר שבע. הנוף העירוני של המרכז התחלף אט-אט בבז’ של צפון-הנגב, וכשסוף-סוף הגענו למרכזית, הלב כבר התפוצץ בחזה: כי הנה תכף, תכף נגיע לסבתא, ואז נלך להרפתקאות יוצאות-דופן בקניון הנגב! נקנה […]
טקסט שהוקרא ביום הזכרון

17.4 סגול ובשעה-לא-שעה, באיזה לילה, התקשר אחי. התקשר אחי. בדיוק שטפתי כלים וחשבתי על מהות העולם – ככה זה עם כלים, כלי פילוסופי חשוב – אבל שקשקתי את האצבעות כדי לשעוט אל הפלאפון, בוטן, בוטן שלי, משוש חיי, אהוב הנפש, “בוטנים!” אני כמעט ובוכה, “חזרת מהשטח!” קולו יבש. קול מדבר גס ופודרתי. הוא פורר מילה […]
ניסוי מחשבתי

שכחתם: ספרות מתעסקת בנוזליי הגוף. ולפני שבוע, בשעה חמש וחצי בערב, קמתי משולחן העבודה, לקחתי את הארנק של חברה שלי, הוצאתי כדור אדרל, גרסתי אותו, והסנפתי אותו. הכדור הכיל עשרה מיליגרם חומר, והשאיר עקבות כחולות בנחיריי. כל ארונות הדירה הקטנה שלנו עוד כוסו בניילונים, הבית חדש לגמרי, והנה ראיתי באחד מהם את הסגול הבהיר של […]
פרחים

את היום שבו זה קרה אני זוכרת החל מהרגע בו אמא מירקה כלים בתנועות זריזות, ומבלי להביט בידיה, שאלה אם כבר אכלתי. “אז תשבי לאכול” היא אמרה בקולה המת, משפשפת מגבת בעצבנות על צלחת קטנה. היא הלכה למטבח וערמה גבינה, לחם, סכו”ם, כוס מים, קופסת זיתים, חמאה ושום על צלחת, בקולות רמים, ואחר הניחה אותם […]