אל תשכחו שאני בת-ים
בתחילה הייתי בת-ים, שחיתי במעמקים ולפעמים שערי הסתבך באלמוגים האלה: אבל כשביקשתי לעצמי רגליים, ובאמצע ארוחת השישי, נעמדתי עליהן, הכל הסתדר. זו הייתה ארוחה מפוארת, שכיסתה את כל פני מפת הויסקוזה התכולה. צלוחיות לבנבנות מחוררות ובהן מיטב ממאכליי הים. אוה, זה היה דליקטס! הצדפות ורחשי שאיבתן; אחותי ואני ניגבנו את השפתיים במפית, ושינינו גררו החוצה […]
מטוטלת
אני נמצאת עם אבא שלי בשדה התעופה של פריז, ומשתדלת להסתיר את הדרמה הנפשית מתוכה אני כותבת כעת: ואיך שלפני כמה דקות, דמעתי מול דייל הקרקע הפריזאי. הייתי שמחה להצליח לנקוב בסיבת הבכי באופן מובהק, תיאורי ומרוחק, כמו בן-אדם בוגר – אבל נדמה שדייל הקרקע, שבאמת לא אמר כלום, הביא אותי לערבוב התרגשויות (השראה, מבוכה, […]
סבתא, הספד
כל בן משפחת גורן שמכבד את עצמו, זוכר עד כמה היה מרגש לנסוע באוטובוס, עם כל מיני חיילים – שנראו אז כבירים וגדולים – לבאר שבע. הנוף העירוני של המרכז התחלף אט-אט בבז’ של צפון-הנגב, וכשסוף-סוף הגענו למרכזית, הלב כבר התפוצץ בחזה: כי הנה תכף, תכף נגיע לסבתא, ואז נלך להרפתקאות יוצאות-דופן בקניון הנגב! נקנה […]
סבא, הספד
“לכל מילה – מילה נרדפת וניגודים, רק לאהבה שלנו כלפייך אין”. כך כתב לי סבא בפתח מילון ‘מילה במילה’, אחד מבין עשרות המילונים ומאות הספרים שנקנו לי. שמא, אני מגזימה? לא לא; בכל מפגש ובכל שבוע סבא מסר לי עוד ספר שירה ועוד רומן שטרם קראתי ועוד כתבה מעניינת ועוד בוחן פתע על ספרי השבוע […]
פרחים
את היום שבו זה קרה אני זוכרת החל מהרגע בו אמא מירקה כלים בתנועות זריזות, ומבלי להביט בידיה, שאלה אם כבר אכלתי. “אז תשבי לאכול” היא אמרה בקולה המת, משפשפת מגבת בעצבנות על צלחת קטנה. היא הלכה למטבח וערמה גבינה, לחם, סכו”ם, כוס מים, קופסת זיתים, חמאה ושום על צלחת, בקולות רמים, ואחר הניחה אותם […]
