זה לא מה שהיה
אינך עוד הזיה, ציפייה, תכנון. אתה קיים, לבטח על קומתך; קולך – חמצמץ, לא תואם גבריות אני הייתי החלון וגם הכוליות אני הייתי ואתה הרחקת את הגוף הגוף – גדול מן השירה אני טרגדיה אותך איני רואה; אני נופלת לתוך ההשתקפות על המסך בזמן שאני כותבת לך
אדוני הרופא
אל חדר הטיפולים של דוקטור ויטלי קבורקין, פרץ גבר צעיר ומרשים. על אף שהיה גבוה, דמה קצת ללפריקון; הוא לבש מעיל ארוך בצבע בירה, ושערו היה חום ומופרע. בפניו, הזכיר במשהו את ג’וני דפ, בימים טובים יותר (של ג’וני דפ), אבל הרופא נבהל ממנו. בעיני הצעיר היה נצוץ דמוני, חיוך שהולך לצד אחד. כמו כן, […]
בסוף אהיה כמו הנשים ההן
הבוקר הראשון היה כלום. גיששתי על השידה אחר משקפיי והלכתי לשירותים, נתמכת בקיר מלחץ השתן. השתנתי כשאני כבר זקנה. יצאתי עם הכובע רחב השוליים שקנינו בבריסל. ירדתי במדרגות, שואלת את עצמי האם נעלתי את הבית, אבל המשכתי רדת, מבחינה כי אני מזדקנת ככל שאני הולכת. בבית הקפה סוככתי על פניי: ״יש מקום בחוץ?”. היה ריק. […]
השובה
מוח ממולח עריצות אינטלקטואלית ידע רב, וזיכרון פנטסטי; מיטב ההוגים ידועים לה, וכלל מעצבי ההיסטוריה כי אין איש חמק מסביב ללשונה החדה כתיל, זריזה כזיקית, חלקה מצדפה. שובה בכל מונולוג את אוזני השומעים דברי חלקות, נעימים מפשתן עדינים וגסים בזהירות אלטרואיסטית מומחית בניואנסים על פני הקהל; ליבת טיעוניה נחשפת לאט כמו פרשה אורתודוקסית. שפתיה נעות […]
