חיקוי
האומנות שלך, היא ראווה של כישרון. ואין בה שום דם. המודעות העודפת, שאתה מפגין בטקסטים – כאדם שכאילו מודע לשגעונו-שלו, אדם מהלך לו בעולם וחוקר, כתינוק מפותח, כהלך תם, אדם תר אחר משמעות ומוצא אבסורד – אח! זה שלי, אידיוט! לקחת את הסגנון שלי והפכת לגברי, לנטול נוירוזה. הידקת הכל כמו המעדן היפני הזה, מצופה […]
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת / נועה גורן כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מָה הוֹפֵךְ שִׁיר לַשִּׁיר, הֵשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ חֲווָיָה וְלֹא חוק. אֶל תְּגַדֵּר, הָיָה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. אֵינְךָ מֵבִין: עִם תַּסְרִיטִים, אֲנ’לֹא מִיסְטִיקָן. כֵּן, אֲבָל שִׁיר הוּא מָה שֶׁנִּפְרַם וְנִרְקָם, כָּאן – וּכְכָל שֶׁאֲנִי נְבוֹכָה הָאֲוִיר מִתְהַדֵּק וַאֲנִי קַלְצִיט הַיּוֹנֵק אֶל חוּרָיו אֶת כָּל הַנָּשִׁים שֶׁלְּךָ. אַתָּה לֹא מֵבִין […]
מתוקה
הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַגִּישׁ לְךָאֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁסִּדַּרְתִּי, כְּדֵישֶׁתּוּכְלִי לִשְׂנֹא אוֹתָןאַחַת אַחַת וְאָז, מְפֹרֶקֶת מִנֶּשֶׁק פִּיוּמִמְּךָלִזְלֹג לְתוֹךְ הָעֶלְבּוֹן שֶׁבָּרָאתִילִהְיוֹת הוּא, אַשְׁמְדַאיוּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ אוּלַי אָמַרְתָּ שֶׁאֵינְךָ מְסֻגֶּלֶת לָשֵׂאתאוֹתִי עַל כְּתֵפֵךְוּמִישֶׁהִי אָמְרָה לָךְ רְאִי,רַק אֶת עַצְמֵךְ אַתְּ מַלְקֶה רָצִיתִי לִצְעֹק לְךָ הַדָּרכְּבָר לֹא מְתוּקָה
שוב אלי
בִּמְלוֹא שָׁנָה לָזֶה הַחֵשֶׁק שֶׁטָּרַף אוֹתִי, חַיַּי; יֵלֵךְ מִמֶּנִּי הָאָהוּב אֶל מַמְלְכוֹת הַצֶּבַע. הוּא יָנוּעַ בֵּין שְׁחוּמִים, יְלַהֵג בְּלִי דַּי, יִתְמַלֵּא מוֹרָא אֶל מוּל הַטֶּבַע. וְאוּלַי יָחוּשׁ חִישׁוֹת שֶׁאֵין לִי בָּן מָקוֹם, וְאוּלַי יִתְהֶה עַל פֵּשֶׁר מָה. לֹא אוּכַל אוֹתוֹ לַחֲבֹק אֵלַי בִּמְלוֹא הַחֹם לֹא אוּכַל לִבְהוֹת בּוֹ בִּדְמָמָה. שׂוּמָה אֶל שְׂפָתַי יָשׁוּב, וְיֹאהַב, אֱמֶת? […]
מעצבן
מעצבן אותי שקצרת הישגים בלי קושי. יכולת להישבר, לכל הפחות לכאוב את כובדן של שאלות קיום לצרוח כי אי-צדק, אתה יודע, ותחלואי חברה ולא רק שהווייתך האינטלקטואלית תחווה לעיתים חוסר נוחות, וכשזה קורה תטפח במפית על פיך ותנזוף במילים מקושטות בלי לדעת, כמה קשה להרגיש להרגיש שמשהו רע קורה בעולם. אתה יודע מה, אתה שותה […]
