חברות
פנים לבנות, נימושים בצבע מייפל ועיניים שחורות נוקבות – כן, היא אמורה הייתה להיות יפהפייה, אבל היא כה נטולת חושניות, כה נטולת ריקוד. למעשה זה מה שתיסכל אותה, שלחברתה מעוקלת-האף, היפה לא פחות (בסופו של יום), יש את הגישה הבלתי נגמרת הזאת לבנים: הם תמיד יבחינו בה. הם לעולם לא יבחינו בפגמיה. זו הרי הנטייה […]
מרחב לימינאלי (על אהבה וכו’)
נכתב באוקטובר 2019
הדחף
הרי מהו הדחף? מה פשר הדחף ליצור אומנות? עבר אליהו, זו הנקמה. כשהוא מצליח – הוא מראה מה זה לאלו שהתעללו בו: הוא מתבונן בהם בחצי חיוך, ובהתנשאות, המאפיינת את האדם האחר. כן, חושב אליהו: בעוד שאתם התחתנתם עם אהובת נעוריכם, ובעוד שאתם מאוננים במטבח מאחורי גבה שעה שהיא, אולי, מזיינת מישהו – אם בכלל […]
מחשבות 3 – תל אביב
אני לא זוכרת בת כמה הייתי – שלוש-עשרה, ארבע-עשרה, אבל אני בפירוש זוכרת שנסעתי ממבשרת לתל-אביב כדי להסתובב בה ולחפש הרפתקאות, ושמתישהו התיישבתי לי על כיכר דיזנגוף הקודמת, וכתבתי במחברת שלי ש: “את תל אביב, *אני* אוהבת. כלומר תל אביב היא משהו שאני אוהבת ולא לימדו אותי לאהוב, האהבה אליה אורגנית, שייכת לי”. אחרי שנים, […]
הפרוטגוניסט שלנו הוא גבר רווי בניגודים
שִׁיר אֶל הַחֹמֶר שֶׁלְּךָ. חָה-חָה. שִׁיר שֶׁמַּגְדִּיר עַצְמוֹ, מַה דַּל הוּא; מְגַדֵּר עַצְמוֹ לִּכְדֵי מָה? – הוּא, לֹא כְּמוֹ פְּנִינָה חֶלְקָה וּמֻשְׁלֶמֶת בַּעֲדִי, הוּא חֵטְא. וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מַה הוֹפֵךְ תַּסְרִיט לְתַסְרִיט, הִשַּׁבְתִּי בַּצּוּרָה, כְּלוֹמַר בְּצוּרַת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלַת הַתַּסְרִיט, כְּלוֹמַר, אַל תְּגַדֵּר, הֱיֵה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. מִלִּים יַרְחִיקוּ אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ מִשֶּׁלִּי יִמְחוּ אֶת […]
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת / נועה גורן כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מָה הוֹפֵךְ שִׁיר לַשִּׁיר, הֵשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ חֲווָיָה וְלֹא חוק. אֶל תְּגַדֵּר, הָיָה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. אֵינְךָ מֵבִין: עִם תַּסְרִיטִים, אֲנ’לֹא מִיסְטִיקָן. כֵּן, אֲבָל שִׁיר הוּא מָה שֶׁנִּפְרַם וְנִרְקָם, כָּאן – וּכְכָל שֶׁאֲנִי נְבוֹכָה הָאֲוִיר מִתְהַדֵּק וַאֲנִי קַלְצִיט הַיּוֹנֵק אֶל חוּרָיו אֶת כָּל הַנָּשִׁים שֶׁלְּךָ. אַתָּה לֹא מֵבִין […]