הפרוטגוניסט שלנו הוא גבר רווי בניגודים
שִׁיר אֶל הַחֹמֶר שֶׁלְּךָ. חָה-חָה. שִׁיר שֶׁמַּגְדִּיר עַצְמוֹ, מַה דַּל הוּא; מְגַדֵּר עַצְמוֹ לִּכְדֵי מָה? – הוּא, לֹא כְּמוֹ פְּנִינָה חֶלְקָה וּמֻשְׁלֶמֶת בַּעֲדִי, הוּא חֵטְא. וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מַה הוֹפֵךְ תַּסְרִיט לְתַסְרִיט, הִשַּׁבְתִּי בַּצּוּרָה, כְּלוֹמַר בְּצוּרַת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלַת הַתַּסְרִיט, כְּלוֹמַר, אַל תְּגַדֵּר, הֱיֵה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. מִלִּים יַרְחִיקוּ אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ מִשֶּׁלִּי יִמְחוּ אֶת […]
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת
הַתַּסְרִיטַאי וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת / נועה גורן כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מָה הוֹפֵךְ שִׁיר לַשִּׁיר, הֵשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ חֲווָיָה וְלֹא חוק. אֶל תְּגַדֵּר, הָיָה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. אֵינְךָ מֵבִין: עִם תַּסְרִיטִים, אֲנ’לֹא מִיסְטִיקָן. כֵּן, אֲבָל שִׁיר הוּא מָה שֶׁנִּפְרַם וְנִרְקָם, כָּאן – וּכְכָל שֶׁאֲנִי נְבוֹכָה הָאֲוִיר מִתְהַדֵּק וַאֲנִי קַלְצִיט הַיּוֹנֵק אֶל חוּרָיו אֶת כָּל הַנָּשִׁים שֶׁלְּךָ. אַתָּה לֹא מֵבִין […]
שוב אלי
בִּמְלוֹא שָׁנָה לָזֶה הַחֵשֶׁק שֶׁטָּרַף אוֹתִי, חַיַּי; יֵלֵךְ מִמֶּנִּי הָאָהוּב אֶל מַמְלְכוֹת הַצֶּבַע. הוּא יָנוּעַ בֵּין שְׁחוּמִים, יְלַהֵג בְּלִי דַּי, יִתְמַלֵּא מוֹרָא אֶל מוּל הַטֶּבַע. וְאוּלַי יָחוּשׁ חִישׁוֹת שֶׁאֵין לִי בָּן מָקוֹם, וְאוּלַי יִתְהֶה עַל פֵּשֶׁר מָה. לֹא אוּכַל אוֹתוֹ לַחֲבֹק אֵלַי בִּמְלוֹא הַחֹם לֹא אוּכַל לִבְהוֹת בּוֹ בִּדְמָמָה. שׂוּמָה אֶל שְׂפָתַי יָשׁוּב, וְיֹאהַב, אֱמֶת? […]
