שִׁדָּה טְבוּלַת טֶרְפֶּנְטִין
מֵהַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה
הָיְתָה שֶׁל סֻלְטָאן שְׁמוֹ שאריף
מִמְחֲטוֹת לוֹ הָיוּ מְפַשְּׁמִינָה
אַמְבַּטְיָה מֵאֶבֶן סַפִּיר
מִרְחוּ עַל שְׂפָתָיו כְּחָלִיל
שִׁלְחוּ אֵלָיו חֲתוּלִים מִקָּהִיר;
נוֹגַעַת בָּעֵץ, אוּלַי יִדָּבֵק זִכָּרוֹן צִבְעוֹנִי
אַךְ גַּם עַתִּיקָה לֹא שׁוֹבֶרֶת אוֹתִי
מִזְּמַנִּי
שאריף – נוֹתַר אַרְבָּעָה מִשְׁפָּטִים;
מִסְגָּד בַּכְּפָר,
נוֹצֵץ בִּנְקֻדָּה אַחַת
הֵיכָן שֶׁיֹּפִי לֹא צָרִיךְ עֶזְרָה
וְהוּא יָפֶה לְבַד
שתי מחשבות בלתי גמורות
איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם
