חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

החתונה של מור

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת


מור וגלעד האהובים, 

אני מברכת את חייכם בברכת הסיפור. כן, יש דבר כזה! נראה לי! איחול, שהחיים יהיו דבק בין טלאים צבעוניים. כי בסיפור הזה, באחד מהפרקים הראשונים, אם תדפדפו אחורה – מור ואני הכרנו. מיד היה לנו את המרכיב הסודי שהיה למור ולגלעד, חיבור במבט ראשון. אלא שכמובן מור ואני לא מתחתנות עכשיו, כי זה היה מסבך את העניינים; יש תינוק בתמונה, ונותרו לי מאה שקל בעובר ושב, וגלעד וכו’.

בכל מקרה, את שנת החברות הראשונה בילינו בלהתעורר מוקפות בצלחות בולונז קרוש. לרגלינו חברים מהמכינה ישנים בערימה. חתול תועה בוכה בחדר, זבל, ריח של הפלמ”ח, סיגריות, נצנצים, גופה של משהו שלא גילה המדע. אני נזכרת בזה כעת, כשמור מכינה לי אנטיפסטי בבית הענוג שלה ושל גלעד במעבה היער, ואומרת: “מור, את תופסת איך היינו ילדותיות והיום אנחנו של-גדולים?”. מור כמובן צוחקת. בגדול – מה שמור עושה רוב חייה זה לצחוק. בדקתי. 

ופה ראוי לציין את כרמית והדרי, שמרכיבות אתנו את הרביעייה המכונה “לביאות”, ובקרב חוגים פחות תומכים: ארבעת הפסיכיות. לא משנה, בלאו הכי לא אספר את פרקי הלביאות, על מחברות שעברו ביננו, טיולים פרועים, לפחד כשמור עוצרת את האוטו כדי לרקוד מייקל ג’קסון בכביש, לחנוק מישהי מרוב שהיא מתוקה, משהו עם מרפסת; לא – לא אספר, יש לי טאקט, למרות שחוגים פחות תומכים טוענים שיש לי יותר עובר ושב מטאקט.

וכאן הגיוני לזרות אופל, לחלוק, שעטפנו זו את זו גם בימים שחורים, ימים של נפילת האופי לתהומות. חלק מהפרקים קשים לקריאה, כך בחיי כולם; אנו מתעלים מעלה ומתרסקים מטה. החתונה הזו היא חגיגה של סיפורים יפים, כואבים וחורצי-לב; ויהיה זה אירוע בלתי נשכח, שאהבה תסוכך על כולו.

תנו לי רק עוד קצת וארד. ובכן, בכל הפרקים, מור חגגה את העצמאות הנצחית שלה, החופש הפרטי; ובתקופה האחרונה, כשאנשים בכו שהסוף של סדרת טלוויזיה כלשהי לא אמין, אמרתי: “החיים לא אמינים! חברה שלי טיילה עם נעמונת בחוף, וגבר עצמאי כמוה ובעל גומות, אני חוזרת: גומות, נפל עליה מהשמיים! פיזית!”. כמובן שכולם משערים שאני סתם מחפשת עניין בכל דבר. אבל לא, העניין נמצא בכל דבר, בטח עם גלעד ומור.

גלעד המתוק, החד ומוכשר חברתית, יראה למור שאהבה היא ללא תנאים. ומור היא עוד אדם שישקף לגלעד, בעיניי מראה, את יופיו. הזוגיות שלכם גורמת לי לאהוב את החיים כל-כך, ואני ממש מבקשת שתיקחו ברצינות את הבקשה שלי להיות אחד מהארנבים בכלוב הארנבים בגינה שלכם, אתם פעם אחר פעם חושבים שאני צוחקת. ובחופה זו ייפתח הפרק הבא, חיי משפחה; אתם ותינוק וארנבים ואני וצמחי לואיזה ושקיעות וריאליטי בערוץ 13. אני אוהבת אתכם!

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן

הדרכה חדשה

הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי

קבלת הבעיה היא השער לראויות

הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר –