ביער מעוז ציון
נושק לבאב אל וואד
חיפשנו להיות אושיות
בנות מסוג דה-בובואר;
כתבה כל אחת במחברת, כיצד היא
בעצם דבר-מה
ביקשנו אזי להטמין, מצאנו
מעין ערימה;
קברנו בטוף השחור,
עברו השנים ושבנו
קראנו הכל בדממה
קראנו וככה שתקנו
אמרה היא לבסוף – ממש,
אני מאוכזבת ממני
לבי התכווץ ונכמש
תשובה לענות הרי אין לי;
חצץ שחצץ גם ביננו
חצץ בין חלום לערות
לנצח יזכור נא שמותינו
וכמה חורה התבגרות