חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

הפילוסופים הגרועים של המערב

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

כשלומדים פילוסופיה בתואר הראשון, הופכים מאיזשהו יצור בן-עשרים ומשהו שחושב שהוא יודע הכל, לאדם אולטרה-אולטרה-פתוח, שזוכה להשקפה מחודשת על מוסר, יופי, שפה, היגיון, מערכת-חושים, אהבה, פסיכולוגיה; כל העולם הופך מכוחות של טוב ורע, רציונליזם ומאגיה, היגיון ושפיות, דת וחילוניות – למשהו הרבה יותר מעורבל, כמו שייק הזוי בתכלית שיוצא טעים איכשהו. 

ככה, לפחות, היה לנו בבן-גוריון, באוניברסיטה הצנועה ההיא בנגב הישראלי ההוא. הלימודים ההם פתחו לי תובנה אחרת על אלוהים, על שמרנות, על פרוגרס – ובעיקר החדירו בי צניעות. הבנתי כמה דרכים יש לחשוב על כל דבר, ובצורה הגיונית, אף מעמיקה. מאז, קשה לי לדון עם אנשים עקשניים, אפילו אם יש הרבה במה שהם אומרים. תומכים ברפואה אלטרנטיבית ובה בלבד? נדבקים לרפואה הממוסדת ומסרבים לשמוע עוד? שניכם קרציות באותה מידה, אני מבטיחה לכם. קרציות הם גם החילונים הגמורים, והדתיים הגמורים; כל האנשים שמסרבים לשנות את דעתם במהלך ויכוח, או לראות אינטליגנציה בצד השני. כל אלו שלא מבינים שהחיים זה לכרוך צמה מכל האמיתות.

כן, נדמה לי שמי שלא שינה את דעתו לגבי כלום כבר שנים – טועה, ומעייף את סביבתו הקרובה. נדמה לי שגמישות מחשבתית, היא-היא הסוד לנעוריי-נצח.

בתואר ההוא האכילו אותי בטקסטים מטורפים של גאוניי העולם. שאלות כמו ״מי אני?״ או ״מה היא ישראל?״, קיבלו עוד רובד, כמו: ״מיהי השואלת?״, ״מאיזו בחינה?״, ״באיזו נקודה בזמן?״. ובגלל כל זה, אני נבוכה, ומבולבלת, כשאני עוקבת אחרי התפתחות המחאות נגדנו של הסטודנטים למדעי-הרוח במערב. אלו שתובעים שנתעורר, כי הם Woke. אלו שהשתכנעו לגמרי מסיפור אחד ויחיד, שעם חלקו אני מסכימה, אבל – זהו? שום, לא יודעת, עומק? אחי?

אנחנו יודעים שהשכלה לא מתקנת טמטום לגמרי, כלומר, היו נאצים במחלקות הכי מפותחות לפילוסופיה (אני מסתכלת עליך, היידיגר). אבל אני לא מצליחה להבין איך, בכל זאת, סטודנטים מהאוניברסיטאות העליונות – הארוורד, קולומביה, קיימברידג׳, אוקספורד – נובחים למגה-פונים ״אינתיפאדה אינתיפאדה״, בלי לצלול עמוק למשמעות המילה הזו. אני עקבתי מאז השביעי באוקטובר, מבטיחה: כבר אז לא התעוררה בהם מספיק אמפתיה. כבר אז אמרו לנו ״כן, אבל…״ ולא ראו את הסבל שלנו כשריר. הרבה לפני שנכנסנו לעזה.

הם מסרבים לחשוב בהיגיון על פתרון לשני הצדדים במתרס, כי צד אחד – רע! אז לא מגיע לו לקבל מדינה, ננה בננה. ואני רוצה לשאול, איך אתם, שלומדים על אתיקה, קוראים את ניטשה, אפילו כתבי אפלטון, ככה מסתכם לכם העולם: ״צד רע״? מה אתם, בני חמש? לא שמתם לב לבלגאן והאבדון שיהודים חיו בו משחר הימים? 

כל החיים שלי חשבתי שאנשים כמוהם יודעים יותר טוב ממני, ושלא באמת-באמת-באמת יתכן שסטודנטים מעולים כל כך יכולים לטעות כל כך. האדרתי את היוקרה שלהם, הערכתי אותה. אבל אני מתבוננת בתכנים שהם כותבים ורואה המון שטחיות, ומודה, זה מוזר בעיניי. הסטודנטים האלה אמורים להיות בשלב הזה בלימודים שבו הצבע של חפצים ניתק מהם, השפה עצמה נשמעת כמו גיבוב, והם מתעוררים למציאות מלאת אפשרויות. במקום זאת, הם מלאי אידאולוגיה חד-משמעית, העולם נראה לגביהם דיכוטומי, וישראל אינה אלא כובשת מרושעת.

נותר רק לקוות שגם הם יתבגרו ויראו את הדברים לעומקם, יבינו שישראל שסועה בתוך עצמה כרגע וממש לא בא לה לעשות שואה לעם אחר, בעיקר בא לה פחות שכול. או, שהרבה מהשנאה שהם רוכשים אלינו זו ריקנות שלהם, אשמה דורית משלהם, התכחשות להיסטוריה שלהם… הלוואי ונקבל קצת יותר חמלה, בלי שנצטרך להתחיל לעשות סלפיז מתוך הלוויות. 

—-

ציטוט מאחד מסיפוריו של צ׳כוב, בעוד תרגום נפלא של נילי מירסקי: ״וכל כמה שרבה הרעה בעולם, בכל-זאת חרישי הוא הלילה ונפלא ביופיו, בכל-זאת יש אמת בעולמו של אלוהים ותהיה קיימת תמיד, חרישית ונפלאה ביופיה אף היא, וכל החיים עלי-אדמות אינם מצפים אלא לשעה שיוכלו להתמזג עם האמת, כשם שאור הירח מתמזג עם הלילה״.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

תגובה אחת

  1. אספסוף:
    הגדרה: אוסף אנשים הפועל תחת סיסמא קליטה אחת וכריזמה של מספר קטן של מנהיגים (להלן ‘מנהיגי האספסוף)
    1. הרכב האספסוף יכול להגיע מכל שכבות האוכלוסייה, קרי: פועלים, סטודנטים, צעירים, מבוגרים וכיו”ב.
    2. בעת התקבצות האספסוף לכלל פעולה מצטמצמת התפיסה הרציונאלית לכלל סיסמאות קליטות, קצרות ולעתים מתלהמות – כאן נפרדות פעולות מחאה לגיטימיות מפעולת הלינץ’ שהיא ההבדל בין מחאה ללינץ’.
    3. בקבוצת האספסוף התגובה אקסטטית והיות והוא מועד לביצוע לינץ’ מנהיגי האספסוף יפעילו כריזמה לקידום לינץ’ – כך הם עוקפים את הרציונאל, בירור עובדות, חקר נתונים, שיקול מוסרי ומאותו הרגע פועל כוח פרימיטיבי של המון שש אלי לינץ’. לשכל הישר כבר אין מקום בסיטואציה הזו. תנועת הפרוגרס עושה מאמצים לשכתב את ההיסטוריה העצמית שלה דרך תרבות הביטול, מאמץ לצמצם את השפעת החשיבה הרציונלית באוניברסיטאות ולפתח תיאוריות רופפות בדבר שיוויון ובהתעלם מהמדע.
    סופו של הפרוגרס במתכונתו הנוכחית שהמציאות תכה בו חזרה. הם עוטים כאפיות ומתחזים לערבים אבל לא ישרדו 5 דקות בסביבה ערבית פלסטינית לאומנית.
    מה שאנחנו רואים בתנועת הפרוגרס היא פעולת האספסוף תחת סיסמאות. אספסוף תמיד פועל תחת סיסמאות.

On Key

Related Posts

הדרכה חדשה

הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי

קבלת הבעיה היא השער לראויות

הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר –

עלילות האישה הבוגרת

דומה שאישה, או נשים רבות, מגיעות בסוף גילאי העשרים – תחילת השלושים – ואולי כל אחת בזמן מדויק אחר, לנקודת אי-הטרף. אין פירושו שאת מפסיקה

הפילוסופים הגרועים של המערב

כשלומדים פילוסופיה בתואר הראשון, הופכים מאיזשהו יצור בן-עשרים ומשהו שחושב שהוא יודע הכל, לאדם אולטרה-אולטרה-פתוח, שזוכה להשקפה מחודשת על מוסר, יופי, שפה, היגיון, מערכת-חושים, אהבה,

מהו הטוב?

הנקודה שבה הסופר ק. צטניק, ניצול השואה, החלים מהתקפי הפאניקה שלו, הייתה כשהיא הכיר את הנאצי שבתוכו. תיקון העולם הוא היכרות עם הרע, וזהו למעשה