חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

השובה

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

מוח ממולח

עריצות אינטלקטואלית

ידע רב, וזיכרון פנטסטי;

מיטב ההוגים ידועים לה, וכלל מעצבי

ההיסטוריה

כי אין איש חמק מסביב ללשונה

החדה כתיל, זריזה כזיקית,

חלקה מצדפה.

שובה בכל מונולוג את אוזני השומעים

דברי חלקות, נעימים מפשתן

עדינים וגסים בזהירות אלטרואיסטית

מומחית בניואנסים על פני הקהל;

ליבת טיעוניה נחשפת לאט

כמו פרשה אורתודוקסית.

שפתיה נעות בחדווה מסחררת

עיתים חשוקות, כדי לשמוע היטב

את מלוא דעותיהם של כל השבויים

שצדה ביפי דיבוריה.

ואז, להטוט אינטליגנטי של כלל האמרות

הדגולות ביותר שעולות על הדעת

ילעיט מפיה, כנפול המפולת, את כל טענות האחר

ותכונת העורמה תזדרז לגבות את מלכת הדברות,

דוכסית השכל.

איש לא יכול להביס את זו

שמלוא הכריזמה נפחה בה רוח

שאין כישרון עוצמתי משלה

באיסוף וניהול ידענות;

יכולת ורבלית, שהד לקולה,

לא די בו כדי להדגיש גדולתה

שדת הבינה, וכחנית המאה,

מלכת הפתגם.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

סתם

זה תוצר של ילדות בסביבת ירושלים, בצל האינתיפאדה של שנות האלפיים; אולי, יאמרו אחרים, של התגלגלות טראומה דורית, או נשמה מסוימת, או כל הסבר נבואי

עודד מימון ויודפת והספר

נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן