אינך עוד הזיה, ציפייה, תכנון. אתה
קיים, לבטח
על קומתך;
קולך – חמצמץ, לא תואם גבריות
אני הייתי החלון וגם הכוליות
אני הייתי ואתה הרחקת את הגוף
הגוף – גדול מן השירה
אני טרגדיה
אותך איני רואה;
אני נופלת לתוך ההשתקפות על המסך
בזמן שאני כותבת לך
נועה גורן היוצרת המוכשרת
אינך עוד הזיה, ציפייה, תכנון. אתה
קיים, לבטח
על קומתך;
קולך – חמצמץ, לא תואם גבריות
אני הייתי החלון וגם הכוליות
אני הייתי ואתה הרחקת את הגוף
הגוף – גדול מן השירה
אני טרגדיה
אותך איני רואה;
אני נופלת לתוך ההשתקפות על המסך
בזמן שאני כותבת לך
זה תוצר של ילדות בסביבת ירושלים, בצל האינתיפאדה של שנות האלפיים; אולי, יאמרו אחרים, של התגלגלות טראומה דורית, או נשמה מסוימת, או כל הסבר נבואי
נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;
איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם
אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם
1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן
היי! הגעתם לבית הוירטואלי שלי, שמיועד לכם. אני אוהבת לשמוע מכם ולהתחבר ברשתות ופה. כתבו לי, עקבו אחריי, ספרו לי מה חשבתם.
אתם מוזמנים להרשם לרשימת הדיוור כדי לקרוא כל אייטם ראשונים, וליצור איתי קשר לכל רעיון לשיתוף פעולה אישי או עסקי ביננו. אני כאן: