כריזמה בכתיבה

[16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****: מקשיבה למסות שמוקראות מפי הכותבים וחושבת לעצמי, מצאתי

[16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****: כריזמה

[16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****: מי שיש כריזמה בכתיבה שלו, יש לו את זה

[16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****:את *זה*

[16:28, 28/3/2016] +972 54-***-****:לכתיבה יש תכונות אישיות, כמו קמצנות, נדיבות, עושר פנימי ורוע

[16:29, 28/3/2016] +972 54-***-****:הכתיבה, כמוה כישות

שלא משקפת במאת האחוזים את הכותב

איש לא יודע להגדיר את הקורלציה בין אישיות הכותב לאישיות הכתיבה שלו

[16:29, 28/3/2016] +972 54-***-****: אבל לכתיבה בשם פסבדון יש משחק אחר – כריזמה ללא שם

[16:29, 28/3/2016] +972 54-***-****: אני מקווה שזה מובן

אני תמיד יודעת איך לשחק בהם, וזו התמכרות כל כך עמוקה שאני אפילו לא מתיימרת להיות מסוגלת לחיות בלעדיה. השליטה הזו מענגת. מדובר בגברים אינטלקטואליים, אלו שעוטים צעיף. הם עשויים להיות רגישים ורכים, או סרקסטיים וחסומים לגמרי. חלקם מרדו במוצא שלהם, יצאו כנגד משפחה בלתי משכילה – אחרים גדלו על ברכי הורים אקדמאיים, ינקו הקשרים תרבותיים והפכו אותם לשרירים שלהם.

אני יודעת על איזו מוזיקה לדבר. איזה ספר לשלוף, ואיזו אמירה קיומית, מתחכמת, ללהג לידם, כאילו במקרה. אני זוכרת להיות יפה-יפה, כי הם בסוף השטחיים והחומרניים ביותר, והחטא שלהם גדול משל גברים שהולכים עם שעוני רולקס – הם מתחפשים, הם מתחבאים מאחורי שמות של במאים וסופרים כשהדבר היחיד שמעניין אותם זה פני השטח. 

אם הגבר חובב מוזיקה, אני מתחילה לשלוף. חקרתי עד מלוא היכולת את גדולי המבצעים. מוזיקה קלאסית, בלוז, רוק פסיכדלי, אפילו שמאניזם אקסטטי – בכל יש לי מה להגיד, לאן לרפרר, ותמיד אני מייצרת השוואות מוזרות בין שיר מסויים לאווירה ביום, למשל – אני מוכנה להישבע שמוזיקת גראנג’ בריטית ועצובה היא יום שני.