נועה גורן היוצרת המוכשרת
18.10.14
מדבר
שבתי אלי למדבר ורגליי נפערו כהרים
תלולים תלולים הם מורדותיי
לנווה החן החמים
שאלתי אותי שאלות על מודעות ודרור ומיד
רשמתי אותי על דף אילם
כדי שאוכל למשש ביד
את שנפשי חולם;
נעה בין עליונות לנחיתות
סערות מפרקות בי צוקי הגיון
זה מרתק הם אומרים, ואני נזכרת
איך שחקן סובל בשביל
לבדר אחרים
שוויתי בנפשי להיות רקפת
כולם יראו אותי גבעול וכתר
לא ידעו מתי התחלתי לפרוח ומהיכן
אבל רקפת אינה מטורפת
ואין לה התבונה לשחוק על כל האבסורד המר
כשחיוך שורד על שפתיה
ושמיים בשקיעת מדבר
נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;
איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם
אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם
1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן
הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי
היי! הגעתם לבית הוירטואלי שלי, שמיועד לכם. אני אוהבת לשמוע מכם ולהתחבר ברשתות ופה. כתבו לי, עקבו אחריי, ספרו לי מה חשבתם.
אתם מוזמנים להרשם לרשימת הדיוור כדי לקרוא כל אייטם ראשונים, וליצור איתי קשר לכל רעיון לשיתוף פעולה אישי או עסקי ביננו. אני כאן:
