חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

מסה על קואוצ’רים סוג ז’

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

ישנו תוכן בימינו מסוג: ״גבר, רוצה להשיג את הנשים הכי יפות? שלושה דברים שאתה צריך לעשות -״; “למה לעשות תואר בימינו, כשאפשר ללכת ולעשות כ-ס-ף? רוצה לדעת איך? תמשיך לצפות…”, או: ״אנשים יפים מצליחים יותר. הנה מחקר שנערך בגרמניה במשך עשר שנים, ומוכיח את זה! […]״. אם לסכם, זה תוכן שמביא לידיעתנו את “האמת הפשוטה, כמו שהיא, בפנים, בפרצוף ש’לנו”: יופי זה חשוב, כסף זה חשוב, אסור לבזבז את הזמן בדברים ש”אנשים בינוניים” עושים (והם עושים דברים כגון אלו: לקרוא פרוזה, לעשות תואר, להיות שכירים, לא לגלם את גבריותם, להתקפל למרויות החברה, לאכול סוכר).

לגבי ספורט, נניח, התוכן המקביל לזה יהיה משהו מסוג: “הידעתם?! אנשים שמנים הם אפסים!!!”, והרי ידוע שיצירת אפקט רגשי תמיד עובד בשיווק (כי כעת תעלה דמעה בעינינו, ונשאל את הסרטון הקצרצר: מה, אשכרה? איך לי מספיק כסף? בזבזתי את החיים? האם אני יפה? עלי להמשיך לצפות, להמשיך לצפות! ואזי לרכוש את מה שמציעים לי!).

אנו, בני האדם, ניחנו במוחין דגדלות ובמוחין דקטנות. במילים אחרות, אני יודעת על התוכן מהסוג הזה כי אני מטורגטת אליו ברשתות החברתיות, היינו, אני מתעניינת בו. הוא מתכתב באופן נפלא עם הצד השטחי ביותר בי; וזה תוכן כיפי, אסתטי, מקוצרר. מרתיח. ואני חייבת להבהיר משהו לשם השוואה: לא כל תוכן המתעסק ביופי, כסף וספורט הוא שטחי. תוכן המראה איך לשמור על עור הפנים, למשל, יכול לדבר על המדע של עור הפנים הדקיק, שכבותיו הנסתרות ואיך להזין אותו. אפשר אפילו להגדיל לעשות ולדבר על המשמעות של עור כמשהו שמפריד ביננו לבין העולם, מצג של מה שאנו אוכלים ואיך שאנחנו ישנים, ואפשרות למפגש עם פנים-הגוף למה שהוא מספר החוצה.

רק מלכתוב את המשפטים האלה הרגשתי תחושה של בנייה, של השראה והתרחבות – לעומת, אם אכתוב כותרת אחרת: “מחקר אומר שמי שהתקמטה, אינה שווה יותר בעיניי גברים! מה עושים נגד קמטים?! המשיכו לצפות…”, כואב. כואב! כולנו נתקמט, דחיל רבאק, מה עושים?! נמשיך לצפות! ואז נרכוש את הדבר שיציעו לנו!

אני כמובן ניגשת גם לכל אותם “מחקרים” שהסרטונים מדברים עליהם. ומי שיודע לקרוא מחקרים, מכיר שיש כל מיני אופני חקר: רמות החמרה שונות בביצוע המחקר, בחירת קהלים, מימון מטעם, קבוצות בקרה, פלציבו ועוד. למשל, לגבי המחקר ההוא על האנשים היפים שהם מאושרים יותר: אני האחרונה שתגיד שיופי זה אינו דבר בעל חשיבות. רק מה, מה פשר “מאושרים” יותר? מעבר ליתרונות הברורים ביופי, האם מערכות היחסים שלהם עמוקות והמשכיות? יש להם קשרים טובים עם ילדים? הם הגשימו את החלומות שלהם? קראתי את המחקר על האנשים היפים, והוא לא יורד פסע מעבר לענייני רושם ראשוני או דייטים ראשונים. 

וזה ברור, כי כל ניסיון לרדד את החיים לחוקים אידיוטיים, מאפשר לנו להאשים אחרים במה שלא הולך לנו – או, לקנות את מה שצריך כדי להיות ״יפה״. אבל היופי אינו מיכל ריק, היופי נובע מבפנים לדוגמה: מי שעוקב אחרי העשייה של מרגו רובי, יעיד שהיא אמביציוזית, פרפקציוניסטית בנוגע לשיטות המשחק שלה, כותבת מכתבים לבימאים שהיא מעריכה מזה שנים כדי שיבחינו בה, לוקחת סיכונים באודישנים ולא ישנה מרוב שהיא דוגרת על הטקסטים. האם יופיה עזר לה? חד משמעית – אבל עוד יפהפיות לא התגשמו כשחקניות כמוה, משום שהן לא נאמנות לאידאה של שחקנית כמותה.

ותמיד בתגובות אנשים כותבים שזה רק יופיה שלקח אותה קדימה, כי איזה קל זה להתנער מכל אחריות, להיות קורבן שחושב שמי שנולדה מרגו רובי כבר הרוויחה, ולזלזל במאמץ הכביר, כביר! מאוד! שהיא השקיעה בעבודה שלה, הקריבה למען זה, ועל אי-האפשרות לוותר על החלום, דברים אשר מאפיינים ומייחדים את האישיות שלה.

במילים אחרות, אם מישהו יכתוב לי שאני טועה, אני אמשוך בכתפיים ואמשיך הלאה. אני מבחינתי *יודעת* שאני צודקת. יש בידינו בחירה, אפשרות להיות מצוינים, להתמסר, להשקיע. החיים עמוקים עד כדי כך. אפשר להתפתח, לעשות, ולכבוש פסגות, אם נמשיך לדחוף דרך כשלונות (ולמרגו היו אינספור כשלונות בדרך, אבל היא המשיכה כי היא רצתה מספיק). מעבר לזה, יעידו יפים ויפות שעדיין אפשר לסבול מהפרעות נפשיות, משפחות דפוקות, קנאה לאחרים, בעיות התנהגות, ביש-מזל בכל מיני עניינים, או, אשכרה – עולם פנימי. והחיים עצמם. יופי זה קלף, כישרון זה קלף, להיוולד לכסף זה קלף, אבל לחשוב שכל האפשרויות טמונות באחד מאלה זה לוותר לעצמנו על חקר הדברים העמוקים הגלומים בעולם.

ורק על אלו מדברים הסרטונים ברשתות. איך להשיג את הקלף. אף אחד מהם לבדו אינו מבטיח חושניות והנאה מגוף ומע, התמסרות לעבודה ולחלומות, יכולת לקיים מערכות יחסים ארוכות ונאמנות ועולם פנימי עשיר ומלא בידע. אבל החיים לעולם, לעולם לא מסתכמים בפני השטח.

כן, עצות מסוג “גבר, איך להשכיב בחורה״ אכן עובדות; הן מבוססות על פסיכולוגיה נכונה, מניפולציה על נשים בגילאי ה-20 שעדיין מתרגשות מנוכחות-המניאק. אבל האם זה מדבר על איך הסקס מתבצע, ומהו באמת סקס? האם זה מונע חרדת ביצוע בכניסה למיטה? האם המונולוג הזה יפתח את האדם מעבר לסט של טכניקות, שכל עוד הוא לא הבין מבפנים, ייראו כמו חיקוי של חיקוי? פשוט: עצות מז’אנר “תגיד X, תשב איתה Y זמן, תעשה Z”, לא יעבדו לפעמים, כי אולי אנחנו לא X ו-Y ו-Z אלא אנשים משתנים, בלתי צפויים, בעולם כאוטי. כמו שיפים הם לא רק יפים. ואז מה? 

בכל זאת אני מתבלבלת, לוחצת פליי אחר פליי כדי לצרוך עוד ועוד סוכר – סרטוני “איך”, “למה”, ו”עשרה דברים שיעזרו לך להגשים את כל החלומות שלך…!”. אני מרותקת מהאנשים האלה שיעשו הכל כדי שנצפה בהם, אפילו שהאמיתות שהם מציעים לנו הן נכונות אבל לא מספיקות; לא מעניקות השראה; סט כלים ריקני המבוסס על “מחקרים” שמפשטים את החיים עד שנשאר מהם שלד גרום. הכל מבוסס על חיקוי של עקרונות נכונים, כמו לראות סרטון על מדיטציה. זה ציני. בלי מהות. 

העצות האלה מתחזקות מצב שבו לא נוצר מגע עם החיים. הישענות עליהן, זה מופע פסיכולוגי של פחד: כי לגעת בחיים זה לדעת שכל החוקים נשברים ופורחים מתוך השבר. המגע בחלק השבור הוא כואב, כואב, כואב: כל פעם אנו מגלים עוד משהו ומתפתחים איתו, בתנועה. בסוף, קשה ליישם את “החוקים” האלה, לא בגלל שזה סטטיסטי, אלא כי האמת היא תמיד פנימית: גם יופי חיצוני לא מונע את ימים של בלבול, חוויית כיעור או דחייה, קנאה, כאב נפשי. אנו נרגיש את כל הרגשות בעולם.

זוהי פשוט מכירת חלומות. האנשים האלה שמדברים בכוחניות למצלמה אינם יודעים משהו שאנחנו לא, אבל זה נדמה כאילו כן.

אישה מבריקה, שהיא מדענית מדופלמת וגם מעמיקה במפות אסטרולוגיות, אמרה לי פעם לבדוק “מה קורה לי בגוף”: האם אני מרגישה איזשהו כיווץ עמוק, כאילו נתנו לי בעיטה? אזי לבדוק את הדבר הזה, האדם הזה, האם כדאי להתקרב, ללכת למקום הזה, וכו’. אני יכולה לחלוק על כך ולומר שלפעמים צריך ללכת נגד הכיווץ, אבל כיווץ מאוד מסוים קורה לי כאשר אני שומעת טיעונים לוגיים פשוטים מסוג “שמנות/זקנות/עניים/סטודנטים לא שווים כלום”. חשבתי שאני מתכווצת כי זה מפגיש אותי עם האמת הכואבת והסופית של העולם – אבל לא, אני מבואסת כי האמירות האלה מצמצמות אותה. 

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

33 תגובות

  1. רק רציתי להגיד שאני בז לתופעה הזו(ולנצל את ההזדמנות להשתמש במילה בז)

  2. הייתי אומר משהו על נטלי פורטמן שיש לה ארדש 2 במתמטיקה, על המתמטיקאים שיצרו את “משפחת סימפסון” ועל אחרים.

On Key

Related Posts

קבלת הבעיה היא השער לראויות

הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר –

עלילות האישה הבוגרת

דומה שאישה, או נשים רבות, מגיעות בסוף גילאי העשרים – תחילת השלושים – ואולי כל אחת בזמן מדויק אחר, לנקודת אי-הטרף. אין פירושו שאת מפסיקה

הפילוסופים הגרועים של המערב

כשלומדים פילוסופיה בתואר הראשון, הופכים מאיזשהו יצור בן-עשרים ומשהו שחושב שהוא יודע הכל, לאדם אולטרה-אולטרה-פתוח, שזוכה להשקפה מחודשת על מוסר, יופי, שפה, היגיון, מערכת-חושים, אהבה,

טקסט מלחמתי

לפני המלחמה – הפקקים, הצפירות, הדחיפות בדרך לאוטובוסים, איחורם של האוטובוסים, גלגוליי העיניים וחוסר הסבלנות של נותני שירות, המחאות מכל הסוגים; כל אלו ואחרים גרמו

אוהבי הקיץ זוקפים ראש

בכל שנה ישוויצו אוהביי החורף במלנכוליה שלהם, ויאשימו אותנו, מעריציי הקיץ, בשטחיות. אז אנחנו נתבייש מהם, ונסתיר מפניהם את הגעגוע לים הנוצץ, הבגדים המנופנפים וחופשת