יָרֵחַ חִוֵּר מַשְׁגִּיחַ בַּקֹּר
עַל כָּל נַעֲרוֹת הַתְּשׁוּקָה
הֵן מִי שֶׁפָּגַשׁ בֶּן לָבֶטַח יִזְכֹּר
שֶׁהֵן אֲרוּרוֹת כְּמַכָּה;
נָשִׁים חֲזָקוֹת בְּכֻתֹּנֶת וְרֻדָּה
שׂוֹחֲקוֹת לְעַצְמָן עֵת עַרְבִיִּים
יוֹדְעוֹת שֶׁהַלַּיִל הוּא צָעִיר לֹא-נוֹדָע
לוֹגְמוֹת לוֹ מְלוֹא הַשְּׂפָתַיִם;
נְשׁוֹת הַלִּילִית, הֵן עִקְּשׁוֹת מֵרֹב דְּרוֹר
וְכָל דִּמְיוֹנָן מִתְלַהֵט
הֵן לֹא קַשּׁוּבוֹת לְתֵאוּר מִגְדָּרִי
מוֹרְדוֹת בְּחַוָּה כָּל הָעֵת;
יָרֵחַ גּוֹנֵחַ בָּרוּךְ שֶׁל יָשִׁישׁ
מַדּוּעַ אֵינְכֶן עֲדִינוֹת
וְהֵן מִתְנַשְּׁפוֹת לוֹ סִיגַרְיַת חֲשִׁישׁ
אֲנַחְנוּ נָשִׁים חֲדָשׁוֹת.
קבלת הבעיה היא השער לראויות
הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר –