חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

על הקריינות, ועל התרגום

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

מחשבות קרייניות

בימיי הקורונה, כשניתאי עוד היה ידיד מימיי התיכון, ולא חלמתי שנתחתן (כלומר חלמתי, רק חלמתי), הוא שלח לחבר׳ה שלנו שאנחנו מוכרחים להצטרף ל״אודיבל״, אפליקציה של אמאזון להאזנה לספרים. הוא המליץ על כל סדרת הספרים של ברנדון סנדרסון. מדובר בכמה מאות שעות של האזנה לספריי פנטזיה. התעניינתי בדבריו, כי הבנתי שאוכל להרחיב את הספרים שאני בולעת בקריאה אינטנסיבית ויום-יומית. נכנסתי לספרים מוקלטים, ולראשונה בחיי גם לפנטזיה, עניין שהוסיף לי ככותבת וכאדם. 

מאז, שמעתי ב״אודיבל״ וב״עברית״ מאות ספרים. אני מאוהבת בספרים מוקלטים – אפשר לקרוא ככה כששוטפים כלים, נוסעים ברכב, הולכים ברחוב, מתאמנים בחדר הכושר! הרהרתי באפשרות להקליט ספרים כאלה בעצמי, לאור השימוש שלי בקול שהתבצע מאז הספוקן ודרך הפרפורמנס והמשחק. עבור אדם עצמאי יוצר, פוטנציאל פרנסה שמערב את המקצוע שלו ומשכלל את יכולותיו, זו תובנה דגולה. זימנתי את הדבר בכל כוחי, והשגתי עבודה בזה.

הקלטתי כמה וכמה ספרים מאז, ואז טסתי להתבודד באי ביוון והפסדתי את העבודה ההיא. חזרתי לחזר אחריי התת-מודע של העולם, שימצא לי הקלטת ספרים בחברה אחרת: והנה כי כן, התקבלתי לאתר ״עברית״. ואם לא די בזה, כל כך התאהבתי בטכנאיי הסאונד ואולי גם הם בי, שהשתכנעתי להקים אולפן הקלטה בחדר העבודה שלי, בביתנו המתוק שבתל-אביב. מוקפת חלונות שקופים, לפרקים יללות החתולים מהגינה וקדיחות הבנייה הבלתי-נגמרת בארץ הקודש, אני חותרת להקליט: משכללת קולות, מגלמת דמויות בתוך כל קול, ולומדת עוד על פרוזה דרך הגרון.

עכשיו – משהקמתי אולפן בבית (מי ידע כמה זה פשוט), ואני חלק מעובדיי ״עברית״, וקיבלתי אליי את ״כמיהה״ של טרייסי וולף – נסגר המעגל עם סנדרסון.

כי זכיתי להקליט פנטזיה.

״כמיהה״ זה ספר נעורים לכל דבר ועניין, ואם לא דיי בזה, הוא אמריקאי(?). אני לא מדברת על איכות עילאית כמו על עניין הפנטסטיות ומגוון הקולות הנדרשים. אמנם העירו לי ב׳עברית׳ לא להשתמש בריבוי קולות – אבל הארתי להם שדווקא כדאי. וכך, המצאתי ולמדתי את כל הדמויות.

* לגבי איך-לעזאזל-לנשום-כשמקליטים-הרבה: טכניקות נשימה נכונה: איך לנשום דווקא ״רגיל״

רציתי לטפל בעובדה שאני נושמת כי זה מפריע לי, ואז גיליתי שאני לא אמורה לוותר על הנשימה אלא ללמוד איך לנתב אותה לתוך הקריינות, כדי שכל העסק יישמע טבעי.
אני שופכת פה עניינים אקראיים שרשמתי לי בצד וכבר גברתי עליהם כמקריינת.


מחשבות תרגומיות
* מחשבה: במחזה כל כך אמיץ, ובמעבר בין האנגלית לעברית – בניסיון לדייק בהעברת מילה, ו-vibe של מילה, מתגלה לפעמים עולם שהמילים נלעסות בו; קצת כמו מה שקורה למילים כאשר מדברים אותן על אסיד. לפתע הן מבוזרות בין השיניים ללשון, והכל מצחיק. מעצם התרגום עלי לחפש את הלא מודע שבטקסט, את המקומות האפלים. זה הכי כיף כשהמחזאי/ת מבצע/ת את התפקיד האמיתי של אמנות, ומערער/ת על מה שאנחנו מבינים שהוא המציאות באמת.

אה, וזה עוד עניין:

* מאז תחילת העבודה שלי עם אלי ביז׳אווי (המתרגם שאני מסייעת לו), אני זוכה לחוויה הזחוחה של לשבת כקהל בהצגות שתרגמתי ולדעת מה הולך להיאמר בעל רגע נתון.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן

הדרכה חדשה

הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי

קבלת הבעיה היא השער לראויות

הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר –