22.12.13
פעם פגשתי את דין מוריארטי; החזקתי אספרסו אל מול החלון
הוא הגיח לפתע, נקש בפראות וצעק – התלווי!
ונחיה את היום!
הנחתי הכוס וצעקתי אידיוט, הבהלת אותי! אמר לי, שטויות
תני לי ידך ונטוס למרום; את כל החיים את תביני היום
אז רצנו ורצנו עד שנעצר מול סובארו תכולה השייכת לזר
בעט בדלתה עד שזו נפתחה וקרץ בעינו; היכנסי, הוא קרא
ואז הוא בער על מאתיים קמ”ש והגביר את הג’אז הצרוד מהרדיו
כל כך התרגשתי והוא כה יפה, איברי הזדקר ורציתי רק מה-שמו
כי דין ילמדני לחיות את הרגע, ודין ינשקני מלוא הלשון
זימה נפערה בי, הוי דין מוריארטי; אמרתי, עצור, וללק לי הכל,
אני כה רטובה מחדוות רוקנרול;
חרק עצירה ואמר אין ברירה; חייבים להתניע סמים, מבינה
מכיר פה סוחר שלבטח מוכר ואוי בחורה את יפה כפנינה
הוא נישק וברח והותיר אותי כך וכלום ביקום לא נותר מסובך
רציתי לשרוף את גופי הבורגן על מזבח של הרפתקנות וחורבן
הוא שב והסנפנו שורת בֵּנזֶדְרין ואמרתי לו בייבי, אני אלוהים;
אמר לי פגז והדף את הגז ושנית הוא הגביר לבלי די את הג’אז;
נסענו לראות הופעת בלוז במרתף מכוער ונרגן וצפוף; אמרתי לו דין זה מקום מנוכר הוא צעק לי טיפשה לא הבנת שום דבר; הבלוז, יקירה, הבלוז הוא מרפא לחברה ארורה שאני מתעב; הוא אמר לי הקשיבי לקצב הביט ושברי הכלים של ממסד שמחליט; אמר זה ההיפ התעלי לתחושה של הג’אז הקדוש הצורב בתשוקה; כולם עבדים הם וזו הטעות שכחו איך לחיות שכחו אומנות;
ואמרתי לו בוא רק נחזור חזרה הוא לקח את ידי והזעתי נורא; ונזרקנו לרכב אחר שפרץ וחדר וגנח וגמר ואז נח; רק חיכיתי שדי ועייפתי מהיי ואמרתי לו שוב אל תחזור לחיי;
כן פעם הכרתי, את דין מוריארטי, כמו כל בחורה צעירה בניו יורק. ויש האומרים שמכל הבריות,
רק הוא היודע כיצד יש לחיות.
