1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן נעשה אלים כשהוא עובר. הו, שדים, מלאכים, עזרה. אני מתחננת.
3.7.24 – החלק היפה הוא כשכל מה שלמדתי נשכח, ואז אני מבינה את הדברים מעצמי. למשל: הדבר הבריא, כמו המקלחת הקרה עליה הם מפטפטים בכל עבר, הוא משהו שאני פתאום רוצה לעשותו בניתוק גמור מהם (אני מבטיחה). לפתע הגוף מבקש לו את הקיפאון הבבת-אחתי הזה, את ההשתקשקות המצחיקה. וכך גם לגבי מלפפון. וכך גם לגבי הסרום. או החזקת המשקולת הכבדה יותר. ההבנה מתוכי – פירושה חיבור.
נועה של אפריל: אל תדאגי, המלאכים שומעים אותך.
4.7.24 – עברית, את מצחיקה:
הסבר מלא למילה מְמֹרָט [תואר]
1. מצוחצח ומלוטש, שליטשו אותו עד ששיוו לו ברק.
2. שהשתמשו בו רבות עד שהתבלה; שחוק.
14.11.24 – הערה שלי לעצמי: אין חרך לנס אלוקי שיצוץ מבעד לכל כך הרבה אופטימיות.
