חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

קבלת הבעיה היא השער לראויות

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

הכחשה היא בעייתית – תמיד. כשאנחנו מכחישים למשל את הטענות של הפלסטיניים, אנחנו בבעיה משום אובדן הראויות שלנו. אם הם טוענים לסבל וליחס מחפיר – רגע לפני שאנחנו מתנפלים עליהם ב״אבל אתם מפגעים בנו, טרוריסטים!״ – דווקא המסוגלות לקבל את הטענות שלהם מפתחת ומגדילה אותנו. ככה גם לגבי, נגיד, נשים המתלוננות על אנס זה ואחר, ואתם יכולים לראות כוכב רשת שלמעלה מחמש בנות הרשיעו בבית משפט, ואנשים מכחישים בכל זאת: ״הוא זכאי, הן שקרניות״, הם נוזפים בתגובות; ומחטטים ללב הנשים ש״בטח סתם רצו להתפרסם״. ואני אומרת, אולי, בכל הרצינות, הן חולמות להתפרסם, ואולי לא – כי אין פרסום מורכב ונאלח יותר ועדיף לך כבר לעטות עלייך הפרעת אישיות וללכת ל׳אח הגדול׳.

אבל כך או אחרת: כשמכחישים ואומרים ״לא נכון! לא עשינו!״ מול כל כך הרבה כוח נגד (טענות כל העולם, הפלסטיניים; טענותיהן של יותר מחמש נשים שונות בגילאים שונים; ועוד), אז רק נראים אשמים יותר. קחו למשל אנשים שצועקים: ״אנחנו לא כת! מה פתאום! זו לא כת!״, ובכל זאת הם מתגודדים בחיים רחוקים מן החוץ, תחת מנהיגות וחוקים מסוימים. ומה אם יודו שיש להם מאפיינים של כת? יכירו בזה שכך זה נראה, ואולי זה באמת כך? כמה מפחיד להישיר מבט למראה.

נדמה לי שלומר משהו כמו: ההיסטוריה בכנען ובפלשתינה ובישראל מורכבת מאוד, היא כללה גם כיבוש של כפרים וגירוש יושביהם, אלא שהיהודים שהגיעו הנה לא באו לחפש זהב באדמה והרגו את המקומיים – כמו בחצי מהעולם הזה. הם באו מתת-הפחת של שנאה, אנטישמיות, השפלה וגזעניות, כשהם פוטרו בלי הודעה מוקדמת מעבודות, גורשו מבתי ספר פרטיים, הואשמו בעלילות שקר והוכנסו לתאים, הושפלו ברחובות ונרצחו במיליונים (חלק מהרשימה הזו אלה הן עדויות של בני המשפחה שלי משני הצדדים. אלה היו החיים שם בניכר).

אז כן, הם באו, ותבעו לעצמם את המקום הזה. גם בכוח, גם במוח, גם בתחבולות. נשאלת השאלה מדוע אי אפשר להישיר לזה מבט ולקיים דיון. מי שבעיניו האנטישמיות שם בחוץ לא מצדיקה כלום, שישים את עצמו במצב שדורש ממנו להפעיל כוח כדי לשרוד; אני אישית הייתי עושה הכל, גם באלימות, גם בגניבה. אני לא מתחסדת, והרבה אמריקאים ואירופאיים חיים בסרט שאם הם היו במצב המחריד של היהודים בעולם, הם היו… מה בדיוק? פתרון לזה הם מסרבים לתת. התחסדות היא מצב של פריבילגיה מעוררת בחילה.

מנגד, מי שבעיניו לא חושב שמגיע לצד השני, הפלסטיני, לכאוב את מה שנכבש מהם, שידמיין שהוא זה שמגורש מהבית. הוא זה שאסור לו לנוע, וכו׳. את הדחף לצעוק ״אבל מחבלים!״ אני מכירה, אבל אני רק מבקשת רגע לדמיין. 

היכולת לדמיין מצמררת.

כל מה שכתבתי פה זו דעה פוליטית חלבית כי היא ״מרצה את כולם״, אבל היא גם, בעצם, לא. אני חושבת שאנשים רבים מרגישים ציונים, מכירים במורכבות ההיסטורית, יודעים שעשינו ושאנחנו עושים פשעים, לא מרגישים שיש להם ברירה גדולה בתור יהודים בעולם. אני זוכרת שחברים תבעו ממני להודות שאני שמאלנית כי זה מה שהסתדר להם בראש. זה עיצבן אותי, כמו שאני מתעצבנת כשאנשים מופתעים שאני קרניבורית מושבעת. זה עיצבן אותי שאין שום יכולת לדבר בארץ בלי להשתייך לדיכוטומיה הזאת.

עם כמה שאנחנו רוצים לחיות ב״תל-אביבית שמאלנית טבעונית״ או ״נער גבעות״, רוב האנשים במדינה הזאת נמצאת על טווח רחב יותר משהעין משגת. אני נמצאת במקום שבו אני מפללת למנהיג/ה טוב/ה ולא בדיוק אכפת לי מאיזה מחנה הוא/היא, כל עוד שאשא לשם עיניים ואגיד – אוקיי, לקחנו אחריות איפה שצריך, לא לקחנו איפה שלא צריך, ופנינו נשואות לעתיד מרהיב.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

2 תגובות

  1. לפני שאתיחס למאמר הזה, אכתוב את מה שצריך להאמר מבחינתי על המאמר הקודם, שאין אפשרות תגובה עליו. הוא עוסק בחד צדדיות לטובת הפלסטינים בחוגים למדעי הרוח:
    במלה אחת: מארקסיזם
    ביותר מאחת: השתלטות המארקסיזם על מדעי הרוח כבר יותר ממאה שנה

    לא ענו לטענות הפלסטינים על נאכבה ב”אתם טרוריסטים”.
    ענו לטענות על כיבוש בכך שישראל לא מצליחה למנוע טרור בלי שליטה בשטחים.
    לטענות על גרוש במלחמת העצמאות ענו בכך שבן גוריון הזמין אותם להשאר כאזרחים שוי זכויות, המנהיגים שלהם אמרו להם להתפנות ולחזור כשהיהודים ישחו, והתוצאה היתה אחרת

    אני לא יודע מה קרה שדרשו ממך להזדהות כשמאלנית
    אחרי שנטען ששלושים איש עמדו באילת בתור כדי להשתתף באונס, כתבת שישראל מתירה את דמם של הפלסטינים, עניתי לך שזה להפך, עשית לזה לייק וכתבת שאת לא שיכת לשמאל. בלב חשבתי שלהאשים את ישראל בהתרת דם של עם אחר זו אמירה של שמאל קיצוני

    אני לא יודע על איזה כוכב רשת את מדברת.
    אני יודע שעם כל הכבוד האינסופי לגמרי שלי לקרבנות אמת, היו מקרים של האשמות שוא שנתקבלו ב”מאמינה לך” שהרס למואשם את החים
    מארגרט אטווד ועוד עשרות אנשי רוח בקנדה עברו לינץ’ שאילץ את רובם למשוך את החתימה, כי אחרי מקרה שהוכח לחלוטין כהאשמת שוא, הם חתמו על עצומה שדרשה לנילונים בעבירות מין, חזקת חפות והליך הוגן כמו שיש אפילו לפושע נגד האנושות בהאג

    1. אני אעריך מאוד אם תפסיק להגיב לי ולא נהיה בשום קשר.

On Key

Related Posts

עודד מימון ויודפת והספר

נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן

הדרכה חדשה

הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי