חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

רחוב האלמונית

נכתב ב-19 לאפריל, 2013

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

סחור סחור סובבת את רחוב האלמונית

מבט היא מערבבת שם עם כל חודי חנית

שיער סתור ובגד מיוחד ועגילים

סביב ספסל חבול רגליים הם מתאחדים

“אנחנו אמנים” ממלמלים בהוד-הדר

“ולנו יש תורה ורציונאל זה לא מכבר”

“אפשר להצטרף?” היא מהססת אך תשאל

הם יסקרוה ויאנפפו “לא-לא בכלל

אנחנו יש לנו מהות שהיא בזנט חלוד

סגנון חריף של ביטניקים, סרקזם בר-ייחוד

אנחנו דור עתיד שהוא עבר והוא הווה

בינות שיחות וג’וינטים האמת הן תתהווה”

והיא תמשוך באף ותמולל בלאט קווצה

היא תעקם מבט ותיראה לא מרוצה

וחצאית רכה היא תיישר על ירכיה

ואז בקול מעדנות תאמר למכריה:

“אני לבד ואין לי כל עניין בשום זרמים

חדי-לשון עבי-רצון וסתם עוד יומרנים

הלוא לכל ישנה ביקורת וקשתי דעות

אך לא לכן היא בלעדית בתוך האצבעות

אם כן הייתם אוהבים היה זה בלי סגנון

המתחנן במאודו לסתור את ההמון

יושבים פה ורוטנים עם משקפיים ועם מסטיק

אז בעיניי אתם סתם כת שעטופה בפלסטיק”

“אם טוב לנו אז טוב לנו. הניחי כאן להיות”

“אם טוב לכם אז טוב גם לי. אך אל תזרו רעות”

“מדוע לך אכפת עד תום מדעת הקהל?

הרי לכל גורדי שחקים זה לא אכפת בכלל…”

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

עודד מימון ויודפת והספר

נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן

הדרכה חדשה

הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי