חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

שיר למשורר

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

שיר למשורר 

(שיר זה זכה בפרס בכנס השישה-עשר של המחלקה לספרות עברית ומכון הקשרים, ערד, 2016)

יש בקרבי מן יצר דמוני

ללפות את עצמי בך כאזוב

להיות חמנייה תמירה למולך

בשדה חרציות זהוב.

מבטי לעולם נוקב, ושלך

תועה במרחב כמעוף גחלילית

אין לך חשק לבלוט, אתה רק

מגיף את תריסי עצמך בשתיקה

לא היית מניח על בדל דעתך שאני

בך עסוקה;

הייתי רוצה אותך להעיר

מחום הפנטזיה הלירית שלך

לחרוץ ציפורניי בעורך הבהיר

להיות אלילת השראה למולך;

תן להיות אישת-אישוניך

תן לקנא תן ללגום ענוותך

הייתי חולצת אותי מחיי

ונמזגת לתוך

היותך.

יש בנפשי רצון קטטוני

לרדות בך כמו השלגים בעלווה

ולו רק הייתי פחות כמוני

הייתי כותבת שירים כשלך.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

16.5.25

אהבת חיי. האם אנחנו רגילים מדי לצלילו של הביטוי הזה? אהבת, חיי. החיים האלה מרובדים באינספור שלבים, התפתחויות והשתנויות, בטח עבור מי שחוקר אותם וחי

סתם

זה תוצר של ילדות בסביבת ירושלים, בצל האינתיפאדה של שנות האלפיים; אולי, יאמרו אחרים, של התגלגלות טראומה דורית, או נשמה מסוימת, או כל הסבר נבואי

עודד מימון ויודפת והספר

נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם