הנה הם, בודדי לונדון
נכנסים בהליכה מתנצלת לבית הקפה
האוכל לקבל, אולי, מאפה?
ישאלו בודדי לונדון.
בזהירות, בודדי לונדון,
מניחים שקיות הקניות על כיסא לידם
כיסא שלא נועד לאיש
פרט לבודדים אחרים, שאולי
יתאוו לשוחח עמם.
היש כאן עוד בודדים? יתהו בודדי לונדון
סוקרים החלל בכתפיים שמוטות
מנסים לראות
מבלי להיראות
כאלו הם בודדי לונדון.
לכשיבחינו בודדי לונדון בבודד צעיר, יאמרו לו
האין נורא היום מזג האוויר?
מה כבד וסגריר, הם יגידו
וינגסו במאפה בתחושת הרפתקנות;
הצעיר יחייך בנימוס, יהנהן,
וישמח כלפי צעיר אחר שהגיע
הוא לא היה באמת בודד-לונדון.
לכשילכו בודדי לונדון
את שקיות הקניות יאספו לחיקם
תודה, ילחשו למלצר
ויצאו לאוויר הצמרירי לבדם
ויילכו, אין איש יודע לאן
לכן הם בודדי לונדון.
