נועה גורן היוצרת המוכשרת
מעצבן אותי שקצרת הישגים בלי קושי. יכולת
להישבר, לכל הפחות
לכאוב את כובדן של שאלות קיום
לצרוח
כי אי-צדק, אתה יודע, ותחלואי חברה
ולא רק שהווייתך
האינטלקטואלית
תחווה לעיתים חוסר נוחות, וכשזה קורה
תטפח במפית על פיך
ותנזוף במילים מקושטות
בלי לדעת, כמה קשה להרגיש
להרגיש שמשהו רע קורה בעולם.
אתה יודע מה, אתה שותה את כל התחכום והעומק שלך בלי שצרחת דבר
זכית בהם כזכיית כל האנשים בשמיים
כשאחרים חיפשוהם נואש.
לפחות, מתוך נימוס מחורבן,
השתגע.
עד כה ערכתי, קריינתי, הפקתי, וליוויתי סופרים/ות ומשוררים/ות; השגחתי על מנקדים, למדתי בסדנאות עם סופרים/ות גדולים/ות, השלמתי תואר בתחום, ייצגתי את המחלקה לספרות באופנים שונים;
זה תוצר של ילדות בסביבת ירושלים, בצל האינתיפאדה של שנות האלפיים; אולי, יאמרו אחרים, של התגלגלות טראומה דורית, או נשמה מסוימת, או כל הסבר נבואי
נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;
איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם
אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם
היי! הגעתם לבית הוירטואלי שלי, שמיועד לכם. אני אוהבת לשמוע מכם ולהתחבר ברשתות ופה. כתבו לי, עקבו אחריי, ספרו לי מה חשבתם.
אתם מוזמנים להרשם לרשימת הדיוור כדי לקרוא כל אייטם ראשונים, וליצור איתי קשר לכל רעיון לשיתוף פעולה אישי או עסקי ביננו. אני כאן:
