חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

פתיחה – שארית

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

“מים רבים עברו בנהר מאז והכוחות התהפכו. אתה רצית אותי בטירוף ככל שהייתי לא מושגת; ואז אני רציתי אותך, רק מרגע שאמרת לי: ‘אולי לא נהיה ביחד׳. אפילו, בפעם אחרת, ציינת ששמת לב שרק החל מהרגע ההוא הבעתי בך עניין. הייתה לי נוקשות פיזית איתך כפי שלא הייתה לי מעולם, לא נגענו, היה ריחוק גדול מאוד בתוך החדר המכוער שלי דאז. הסכרים נפרצו ולפרק זמן קצר מאוד התעניינו אחד בשנייה; כל זמן אחר, היינו ניצול זה של זו הנועד לחוות חוסר אינטימיות. אני הייתי אידאה שמייסר אותך לא לכבוש, ואז אתה הפכת אידאה שמייסר אותי לא לכבוש. מעולם לא נפגשנו, לא כמו שתיארתי לך בהודעות, שהיום אני מניחה שהראית לחברים שלך ואולי הם לעגו לי. אולי גם לשיר, כל אותו שיר אהבה, שחלקתי איתך מרוב בדידות. כן, אולי לעגתם, אבל נראה אתכם מעזים לעשות אמנות כל-כך לא נוחה.

בכל מקרה, הגיעה שעה לסיכום נצחי. אמנם תקפת אותי באופן מוצדק לגמרי אי-אז, אבל הותקפת הרבה יותר פעמים מאותו יום ואילך. אין עוד טעם. מעולם לא היה לנו חשק בשרני זה לזו. היופי של האדם האחר מעולם לא חלחל לנו לעצמות, הכתיבה הפסיקה לרגש כשהתרגלנו לרמה הגבוהה. החלומות שלנו זה על אודות זו היו תוצר יפה של אגו, הרצון שהשני ייתן לנו אישור סופי. מעולם לא עמדנו זה על טיב זו באמת, רק הסביבה של כל אחד מאיתנו חרצה דעה אחרי דעה על האחר. הפכנו למתחרים. אף-פעם לא נפגשנו, לא ניהלנו שיחה נקייה וזכה. לא דיברתי אליך בחופשיות שייחסתי לעצמי, ואתה, לפרק זמן שהיה מזמן מדי, רק אז היית עצמך איתי. מאז שאיבדתי את הקסם-הלא-ננגע, הפכתי לאישה רגשנית עם כשרון, ותו לא. אתה הפכת למה שאני חייבת שיאשר אותי, וזהו. לא נפגשנו, כשני בני אדם עירומים, ולא רצינו אחד את השנייה ולו לרגע.

לא יתכן מצב שבו נתבונן האחד בשניה ונרגיש שלמים. לא ייתכן מצב שנחווה אהבה. עלינו לזנוח כל רעיון של רגשות, כמו גם מין, ביננו. אתה כבר אולי זנחת, במובן העמוק; אני עוד קצת תהיתי אם אי-פעם, שם בעתיד, כפי שהבטחת תדיר. אל תחשוש, גם אני מבטיחה דברים כאלו. בוא ניגמל מההבטחה. בוא נדע, ידיעה טוטאלית, שלא נהיה יותר ביחד בחיים, לא נרצה זה את זו לעולם, ולא נקבל סיפוק אגואיסטי מהיחסים האלה – אף פעם. בוא נקבור כל זכר לשקר שהוא אנחנו. בוא נפסיק לשאול שאלות. זה נגמר כי זה מעולם לא התקיים מלבד במילים שלנו, ואז גם בהן לא. אין לנו שום עניין ואין מרחב שהוא “ביננו”. בוא ניגמל, מהפחד ההדדי שלנו לחוות אינטימיות. הן לעולם לא נחווה אותה יחדיו.”

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

סתם

זה תוצר של ילדות בסביבת ירושלים, בצל האינתיפאדה של שנות האלפיים; אולי, יאמרו אחרים, של התגלגלות טראומה דורית, או נשמה מסוימת, או כל הסבר נבואי

עודד מימון ויודפת והספר

נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן