כמה דברים דחופים:
ראשית, אני לא סובלת כשאנשים מדברים על קנאה בחופשיות. קנ-אה – מדובר ברצון להיות לא-אני, רצון מביש כל כך.
כשאני רואה אנשים אחרים, אני מקנאה בהם על שיש להם גישה לעצמם. כלומר גם אני רוצה להשתתף במה שהם יודעים על עצמם, ולהיות תווך בתוכם; גם אני רוצה לדעת את מה שאין איש יודע על איש. אני רוצה להיות השכבה הדקה הזאת של פרטיות מכוערת. אני נכלמת על זה ומתעודדת בידיעה שמישהו אחר רואה אותי ושואל את עצמו שאלות עליי, ועל מה שאני עושה בדלת אמות, וכמה שנשמח להתחלף אחד עם השני כדי לברר דברים. לא-לדעת-מה-פירוש-להיות-הוא מעלה בי חשק כזה שאני לא יכולה לשאת.
