הומרוס בשוּק
יום קיץ בשוק מחנה יהודה. צפוף. זעופים כולם, מחמיצים את פניהם מטרדת האור המסמא, ואין איש מחייך. החום העיק על הנפשות. את הצפיפות החריפו זעקות הרוכלים והמהומי הקהל, צרחות של משוגעת, געיית תינוק, נביחת כלב, ריב בין שניים; אחד אומר “ייקח אותך האל”, אחר עונה לו “דחפת אותי!” – טריטון! “חיי הטיטן היפריון” מלמל הומרוס, […]
הכי גבוה, הכי נמוך
הכי גבוה היכן שכבר ביקרת שם לשערות יש פעימה, ואיברך נע שם, בטנך התערסלה כדי להקיא אותך, הרהורים חתכו בנסיעת פראים הכי קרוב לאלוהים ואת בדקת חישה על גשרי עוועים, ובמקומות הכי גבוהים חפנת מלוא עצמך כדי להשליך להתחדש, להתמלא אולי במישהי אחרת כהתחלפות תאים; מגבהים את יראה אך לשם תשובי כל העת בסנדלי זהב, […]
ההיסטוריון והפילוסופית
פילוסופית: האם החשד שהכל סובייקטיבי לא משגע אותך? האם לא טורפת אותך התפלאות כשגם ידיעה היא חידה? חשוב על זה – בוא נפשט מספרים נביט ביסוד היותם בוא ונגזור הגבולות הברורים נטיל בספק המדע! היסטוריון: אין כל חדש במן דרך כזאת זו סתם יומרנות רבתי. מספר הוא מספר ותו לא, זה זוטות ולא מחשבה […]
בים יש ריבוי ואין נפח
בים יש ריבוי ואין נפח / כי כל החלל בו מוצק וכל המביט בו על טפח / יראהו כגוף מבוצק קליפה מנצנצת ונעה / טומנת סודו, לנפחד ואיש לא צלל אל מימיו? נא! / צלל גם צלל איש אחד וזו הצלילה מתוארת / הפוך ממצלול השירה כי לא רק צליליה אוצרת / אלא משמעות אסורה […]
הגונדולה
אַל תִּתְרַגֵּל אֵלַי אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְשַׁנּוֹת אֶת עַצְמִי מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַהַכָּרָה; הַגּוֹנְדּוֹלָה מְרֻשֶּׁתֶת כַּוְּרִידִים וּזְרָמִים בָּהּ תְּדִירִים אָז תִּתְעַנֵּג בְּלִי הִרְהוּרִים; דּוּכְנֵי הַמַּסֵּכוֹת יַעֲלֹזוּ בִּגְדוֹת סוֹחֲרִים יֹאמְרוּ לַשָּׁט: יֵשׁ בּוֹכוֹת! יֵשׁ שְׂמָחוֹת! גַּשׁ, קַח אַחַת אֶל הַמַּסָּע. תִּזָּהֵר, אִם תִּתְרַגֵּל אֲנִי אֶצְעַק אֲנִי אֶמְרֹד אֲנִי אָצִיף בָּרְחוֹבוֹת עַד בּוֹא כְּלָיָה כִּי הַגֵּאוּת הִיא גַּאֲוָה הִיא […]
מתוקה
הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַגִּישׁ לְךָאֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁסִּדַּרְתִּי, כְּדֵישֶׁתּוּכְלִי לִשְׂנֹא אוֹתָןאַחַת אַחַת וְאָז, מְפֹרֶקֶת מִנֶּשֶׁק פִּיוּמִמְּךָלִזְלֹג לְתוֹךְ הָעֶלְבּוֹן שֶׁבָּרָאתִילִהְיוֹת הוּא, אַשְׁמְדַאיוּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ אוּלַי אָמַרְתָּ שֶׁאֵינְךָ מְסֻגֶּלֶת לָשֵׂאתאוֹתִי עַל כְּתֵפֵךְוּמִישֶׁהִי אָמְרָה לָךְ רְאִי,רַק אֶת עַצְמֵךְ אַתְּ מַלְקֶה רָצִיתִי לִצְעֹק לְךָ הַדָּרכְּבָר לֹא מְתוּקָה
