קטעים קצרים ומרים
נכתב בעיר אתונה – וב-22.12.23: נראה שאלוהים הוא מים. וזה סופי. וככל ששותים מים, כן מתמלאים באלוהים. נראה שכמו בכל המקרים, חוזרים מבחינה הגותית להתחלה – תאלס צדק, תאלס הפילוסוף הראשון, שישב על גדות המים ותפס את עצם-קיום-הפילוסופיה, רק משום שהביט במים; הוא שאל שאלות על ראשית (ביוונית: ארכיי), ואולי זוהי המעגליות – זה שכבר […]
אל תשכחו שאני בת-ים
בתחילה הייתי בת-ים, שחיתי במעמקים ולפעמים שערי הסתבך באלמוגים האלה: אבל כשביקשתי לעצמי רגליים, ובאמצע ארוחת השישי, נעמדתי עליהן, הכל הסתדר. זו הייתה ארוחה מפוארת, שכיסתה את כל פני מפת הויסקוזה התכולה. צלוחיות לבנבנות מחוררות ובהן מיטב ממאכליי הים. אוה, זה היה דליקטס! הצדפות ורחשי שאיבתן; אחותי ואני ניגבנו את השפתיים במפית, ושינינו גררו החוצה […]
על ״חרבות ברזל״ ועל תקומה
סדר היום שלי תובעני. אני היא התובעת ממני: לקום מוקדם מאוד, להסתובב קצת בחוץ, ולשוב ליום שבו עלי לסיים לקרוא ספר, לכתוב כמה שיותר, וגם להספיק לעבוד בכל מה שצריך לשם הלחם (תרגומים, ׳קתרזיס׳, הקלטת ספרים), ולקיים חיי משפחה וחברה. בערב הכרח לעשות אימון, ואז לנגן בפסנתר, ובזמן שנותר לבשל עם ניתאי שחזר מבית החולים. […]
מסה על קואוצ’רים סוג ז’
ישנו תוכן בימינו מסוג: ״גבר, רוצה להשיג את הנשים הכי יפות? שלושה דברים שאתה צריך לעשות -״; “למה לעשות תואר בימינו, כשאפשר ללכת ולעשות כ-ס-ף? רוצה לדעת איך? תמשיך לצפות…”, או: ״אנשים יפים מצליחים יותר. הנה מחקר שנערך בגרמניה במשך עשר שנים, ומוכיח את זה! […]״. אם לסכם, זה תוכן שמביא לידיעתנו את “האמת הפשוטה, […]
חברות
פנים לבנות, נימושים בצבע מייפל ועיניים שחורות נוקבות – כן, היא אמורה הייתה להיות יפהפייה, אבל היא כה נטולת חושניות, כה נטולת ריקוד. למעשה זה מה שתיסכל אותה, שלחברתה מעוקלת-האף, היפה לא פחות (בסופו של יום), יש את הגישה הבלתי נגמרת הזאת לבנים: הם תמיד יבחינו בה. הם לעולם לא יבחינו בפגמיה. זו הרי הנטייה […]
מטוטלת
אני נמצאת עם אבא שלי בשדה התעופה של פריז, ומשתדלת להסתיר את הדרמה הנפשית מתוכה אני כותבת כעת: ואיך שלפני כמה דקות, דמעתי מול דייל הקרקע הפריזאי. הייתי שמחה להצליח לנקוב בסיבת הבכי באופן מובהק, תיאורי ומרוחק, כמו בן-אדם בוגר – אבל נדמה שדייל הקרקע, שבאמת לא אמר כלום, הביא אותי לערבוב התרגשויות (השראה, מבוכה, […]
