פח הזבל: שיירי טקסטים גולמיים
1. את מרי הכרתי באחד מטיוליי הרבים בלונדון, בדיוק לפני עשר שנים. נהגתי לחפש אירועים אוונגרדיים בעמוד האחרון של ה״Times of London״, היכן שאין תמונות ליד המודעה, רק טקסט קצר ליודעי סוד: והנה ערב אחד מצאתי שמסיבת רוק-פסיכדלי תיערך במרתף היין הסודי של מסעדה – נדמה לי שזה היה בשורדיץ’ – ונסעתי לשם באוטובוס דו-קומתי, […]
הטראנס ואני והם
בכל הכוח אני מנסה להפוך זאת ללא-שלי. לבטל את הזכרון החי והחד שלי מכיתה י׳, כשרחרחתי אחר זה, כשהיה לי חבר עם ראסטות ועישנו סמים ביחד והתחננתי שייקח אותי למסיבה. ואז, בכיתה י״א, מצאתי אחת – סוף-סוף הגעתי לדוף; מרגע שהתחלתי להלך בשבילי הפסטיבל כבר התאמתי לו והוא לי כמו כפפה ליד מעודנת. אני זוכרת […]
* / *
“לא רק הידיים הצהובות, מוכות הבהרות, מחבקות אותך. לא רק שדיה נצמדות לגבך, לא רק אפה נושם בשקט על צווארך. גם אני איתך, כמו ברכה אינסופית, כבקיעת קרניים. אני איתך, נישאת ממך ונובעת מכל מילה שתכתוב. אני הסיבה לכתיבה, אבל סיבה מהסוג שאינה ניתנת לאיון. אני תמיד שם, לא מתוך גאוות-תקיעת-דגל, לא ככיבוש, אלא באופן […]
הסיפור הלא-ייאמן של הארי נילסון
הוא חיפה על ג’ון לנון בימי הבגידות ביוקו. הוא נטש ילד אחד והביא לעולם שישה אחרים. הזמרת הגדולה מאמא קס, מתה בחדר השינה שלו (לא מכריך בשר!). לפניכם סיפור על כוחו ונצחונו של הרס עצמי: זה סיפור עם ניים דרופינג מטורף, מרובין וויליאמס לוופי גולדברג, וזה סיפור על גאונות מוזיקלית. זה הסיפור של נילסון-שמילסון.
עלילות הרופא הנשגב
ההשראה שלי קדושה עבורי, ומבחינתי, איום ככל שזה עשוי להישמע, היא קדושה בכלל – כלומר אם מישהו עורר בי פאתוס ומחשבה טובה, אני אעצור אותו בנימוס או בהיסטריה, אשלוף מחברת ואכתוב אותה. ניתאי לומד רפואה, ועובד כפרמדיק בין השיעורים, אז הוא רגיל להציל את העולם – הגופים האמיתיים של העולם. הוא לא חי סביב מחשבות […]
הקינמון הנהדר של ארגמן
ארגמן: זה שמו באמת. שחור-שיער, ממושקף, למרבה הצער לא גבוה. הוא בעל פנים מספקות להבטה, קשה להגדירן כיפות וקשה להגדירן בכלל, הן נעלמות בתוככי הקהל הישראלי המזדרז תמיד, אבל בכל זאת ארגמן מיוחד בדרכו שלו. זיפים שחורים וקשיחים מכסים על חציין התחתון של פניו, ואף שהוא נושק לגילאי הארבעים הוא נראה צעיר, בייחוד בזכות מצחו. […]
