הרשתות החברתיות שלי
החדשים שלי
קבלת הבעיה היא השער לראויות
עלילות האישה הבוגרת
הפילוסופים הגרועים של המערב
טקסט מלחמתי
רוצים לקבל התראות במייל בכל פעם שאני מוציאה הגיג חדש?
בלי ספאם. נשבעת.
קטגוריות במולטיבלוג
סיפורים ושטויות
החייל המנגן
שבוע לפני יום העצמאות התשעה-עשר למדינה, נשלח יועד למשימה סודית מטעם אביו, יעקב ברוק, שהיה מין טיפוס המחזיק מסרק קטן בכיס חולצתו, ושערו אפור ומלא,
אל תשכחו שאני בת-ים
בתחילה הייתי בת-ים, שחיתי במעמקים ולפעמים שערי הסתבך באלמוגים האלה: אבל כשביקשתי לעצמי רגליים, ובאמצע ארוחת השישי, נעמדתי עליהן, הכל הסתדר. זו הייתה ארוחה מפוארת,
חברות
פנים לבנות, נימושים בצבע מייפל ועיניים שחורות נוקבות – כן, היא אמורה הייתה להיות יפהפייה, אבל היא כה נטולת חושניות, כה נטולת ריקוד. למעשה זה
רשת חנויות אפריל
לחנות הקומסטיקה נכנסה נערה בת כעשרים ושלוש, שקמטי עייפות נתקבעו מתחת עיניה; כנראה סטודנטית. היה לה תיק גב גדול, ושערה החום והבהיר הגיע עד לכתפיה.
אלמנת הקצין
שלום, עומר, הא – בועת העצב! אתה זוכר שהמצאנו את בועת העצב, את הנגע המסוכן הזה שבני מזל בתולה נולדים איתו? חוויית התרחבות הזו כשסוף־סוף
מחשבות מטרידות אחרי קריאה ב״מחברת המטרות בעלת החוקים הנוקשים מאוד של-גדולים״.
ובכן. קראתי כאמור במחברת המטרות בעלת החוקים הנוקשים מאוד של-גדולים שהתחלתי ב-2019, וראיתי איך אני נאבקת לנגן בפסנתר ולהתאמן בכל יום 20 דקות! הבשורה המטורפת
יומני כתיבת הספר – ״חתולי שווא״
19.11.23 – אחרי יום ההולדת לפרוע למתן שחגגנו יחד עם עידו ומורי; אחרי שצפיתי בסרט שלושת-שעות הילדות שלי, שסבא צבי ז״ל ואז אבא צילמו, והשתנתה
* / *
“לא רק הידיים הצהובות, מוכות הבהרות, מחבקות אותך. לא רק שדיה נצמדות לגבך, לא רק אפה נושם בשקט על צווארך. גם אני איתך, כמו ברכה
עלילות הרופא הנשגב
ההשראה שלי קדושה עבורי, ומבחינתי, איום ככל שזה עשוי להישמע, היא קדושה בכלל – כלומר אם מישהו עורר בי פאתוס ומחשבה טובה, אני אעצור אותו
סיפורים קטנים על קיבוץ: א’
לשם פיתוח ההשכלה – שחסרה אצלנו – הוקמה פינת קריאה בחדר האוכל: שולחן עם ספסלים ומנורות נפט. באופן לא קיבוצי כל-כך, איבריה של הפינה החלו
נפל קיר
אני מחכה לדוקטור. הכיסאות הם בצבע בז’, בז’ מעיק; אני יכולה לראות בדמיוני את האחיות ועובדי התחזוקה מרהטים את המקום, ואיך האחות הראשית – בוודאי
הדחף
הרי מהו הדחף? מה פשר הדחף ליצור אומנות? עבר אליהו, זו הנקמה. כשהוא מצליח – הוא מראה מה זה לאלו שהתעללו בו: הוא מתבונן בהם
משהו שהיה פעם
א. יש משהו שצריך לקרות, והוא בפוטנציאל – זה מה שמטריף עלי את דעתי. צעד – התגלות – יצירה – איזושהי תהום שיש ליפול אליה
שבטים
שבטים ביישוב בו אליה גרה, אומרים את המילה “אווירה” כדי לתאר שמחה, ומי שלא הולך לצופים – כאילו אינו קיים. יש לאהוב את ברי סחרוף,
יואב
כשראיתי את יואב לראשונה, נעתקה נשימתי. הוא היה נמוך אמנם אבל בנוי לתלפיות, שערו שחור מתולתל ועיניו עיניי זאב. היה לו חיוך חצי חיוך, גבר
ספר הסאבלט הגדול – מוקדש ליותם אחי המדליק
ספר הסאבלט הגדול – מוקדש ליותם אחי המדליק מאת: החתול פוטין, בת האדם נועה גורן, החתולה כיפה וישויות נוספות מעולמות מקבילים – קרי, ניתאי (אלוהים
אתיקה
בלבו של יער אחד, התרחש “ריטריט” – סמינר בן ארבעה ימים. המילה שאולה מאנגלית, ופירושה לסגת מחיי היום-יום ולמצוא מרחב להירפא בו, לעבור סדנאות בנושאים
כל אישה היא האישה האחרת שלך
ישבתי בקרון של רכבת ישראל. מולי ישב איש אחד כבן ארבעים, אולי חמישים, שנראה עם איזושהי מוגבלות. היה לו חיוך ארנבי, והוא לבש טי-שרט אפורה.
סבתא, הספד
כל בן משפחת גורן שמכבד את עצמו, זוכר עד כמה היה מרגש לנסוע באוטובוס, עם כל מיני חיילים – שנראו אז כבירים וגדולים – לבאר
ברירה טבעית
לאונורה הייתה שחקנית כושלת והאישה היפה ביותר בבריטניה. איכשהו, ורבים תהו איך, התחברה עם ג’ון גוּלד, המדען בעל פני הצנצנת, חוקר ציפורי שיר. לקראת
עלילות אלונה
לפני כמה שבועות יצאתי לרחוב לקנות תרופות, הלכתי נמרצות כשמסכת חולים מכסה על פניי, ואז בזווית העין תפסתי אותו: הוא האט את האופניים, נשען על
היא
הגעתי למסיבה והיא הייתה שם, הבחינה בי וחיוכה גווע. הנהנתי לכיוון, תוהה אם זה נחשב שאנו מכירות; שתי בנות שחלקו בחור. לא באותו זמן, פה
אנשי הכמעט ואהבתם הכמעטית
בחור ובחורה יושבים באותו החדר, הוא שוכב על המיטה ומניח את הראש על מרפקיו, היא בספה מתעסקת בכל דבר שנמצא לידה. הבחור לוטש בה מבט.
החתונה של מור
מור וגלעד האהובים, אני מברכת את חייכם בברכת הסיפור. כן, יש דבר כזה! נראה לי! איחול, שהחיים יהיו דבק בין טלאים צבעוניים. כי בסיפור הזה,
שתי טיפות על נהר התמזה
[פורסם לראשונה במגזין “בכורות”, בשנה בה הוא נכתב] שחר חיבקה את ברכיה, השעינה ראש. עכשיו תחליט. זהו. ולא תזוז ממקומה, על אף סירחון המים, בלי
סבא, הספד
“לכל מילה – מילה נרדפת וניגודים, רק לאהבה שלנו כלפייך אין”. כך כתב לי סבא בפתח מילון ‘מילה במילה’, אחד מבין עשרות המילונים ומאות הספרים
שיטיון
פאר עמדה ברכבת הקלה ושמעה לד זפלין באוזניות. לרכבת נכנסה זקנה ובידיה סלי קניות כבדים. ברגע זה, כמובן, זה התחיל; פאר הזדקפה במקומה, שמטה את
ניסוי מחשבתי
שכחתם: ספרות מתעסקת בנוזליי הגוף. ולפני שבוע, בשעה חמש וחצי בערב, קמתי משולחן העבודה, לקחתי את הארנק של חברה שלי, הוצאתי כדור אדרל, גרסתי אותו,
מחשבות פסלים
מחשבות פסלים נועה גורן נובמבר 2016 מילי, הייתה מחוץ לזמן. מעל לזמן, ומתחת לו. התנועה והרחש נבחשו סביב גופה, שננטע ברחוב הראשי של מחנה יהודה,
בסוף אהיה כמו הנשים ההן
הבוקר הראשון היה כלום. גיששתי על השידה אחר משקפיי והלכתי לשירותים, נתמכת בקיר מלחץ השתן. השתנתי כשאני כבר זקנה. יצאתי עם הכובע רחב השוליים שקנינו
סונטה (ברבורים של נערה על אהבות ישנות)
סונטה לאהובי הרך המסע שלי החוצה ממך הוא מורכב. ראשית, משום שאני מסרבת להאמין שאני אכן יוצאת מחוצה לך; מבחינתי זה בלתי יתכן. מצטערת. פעם
לעיתון מכינת מעיין ברוך
בוקר טוב, את מכיניסטית נועה גורן שלום לכם, שמי נועה, מחזור י”ג במכינת מעיין ברוך. אני לומדת באוניברסיטת בן גוריון פילוסופיה וספרות, ובין לבין מפרנסת
הומרוס בשוּק
יום קיץ בשוק מחנה יהודה. צפוף. זעופים כולם, מחמיצים את פניהם מטרדת האור המסמא, ואין איש מחייך. החום העיק על הנפשות. את הצפיפות החריפו זעקות
שני קטעים קטועים מ-2014
אבסורד המאורעות והזמן ברכה צנועה לך. לפני שנה נכנסת לחיי ושינית אותם. דברים שונים משנים אותי מדי יום, אבל השינויים שאתה יצרת ייחודיים . הקשר
אהבה פעילה
עורו יחיד בחדר יוצא ממטען חשמלי והיא הרהרה על לבגוד בו. היא רפרפה על גופו הישן באצבעותיה, כשני פרפרי פרחים, כמה אהבה, נכון? כמה אהבה,
השיגיון של נרי
כל יום ביקר אותי נער חיוור בן ארבע-עשרה בשם נרי. בפעם הראשונה הוא הגיע כי שלחו את הכיתה שלו למצוא ניצולי שואה בתל-אביב. הוא דפק
חיבור לפסיכומטרי
לפני כמה חודשים עקרתי שיניי בינה. לסאגה הזו יש המשך, ואספר אותו על אפכם ועל שיניכם, כי יודעים מה, חבר’ה, יודעים מה, חסרים לנו אנשים