מחשבות מטרידות אחרי קריאה ב״מחברת המטרות בעלת החוקים הנוקשים מאוד של-גדולים״.
ובכן. קראתי כאמור במחברת המטרות בעלת החוקים הנוקשים מאוד של-גדולים שהתחלתי ב-2019, וראיתי איך אני נאבקת לנגן בפסנתר ולהתאמן בכל יום 20 דקות! הבשורה המטורפת היא, שכרגע אני כן מנגנת בפסנתר ומתאמנת כל יום – לפחות עשרים דקות לכל אחד מהם, ושזה לקח לי כל כך הרבה שנים – לכונן שגרה כזאת ולא לוותר עליה – שאני לא […]
יומני כתיבת הספר – ״חתולי שווא״
19.11.23 – אחרי יום ההולדת לפרוע למתן שחגגנו יחד עם עידו ומורי; אחרי שצפיתי בסרט שלושת-שעות הילדות שלי, שסבא צבי ז״ל ואז אבא צילמו, והשתנתה לי התפיסה כליל לגבי שנות ינקותי – היפות, המקסימות בהחלט. מה עוד קרה לאחרונה… אחרי הניתוב המחודש של תוכנית 30 הימים וקצת רגרסיות של החרדות החיצוניות שלי, ואחרי שיחות מתמשכות […]
* / *
“לא רק הידיים הצהובות, מוכות הבהרות, מחבקות אותך. לא רק שדיה נצמדות לגבך, לא רק אפה נושם בשקט על צווארך. גם אני איתך, כמו ברכה אינסופית, כבקיעת קרניים. אני איתך, נישאת ממך ונובעת מכל מילה שתכתוב. אני הסיבה לכתיבה, אבל סיבה מהסוג שאינה ניתנת לאיון. אני תמיד שם, לא מתוך גאוות-תקיעת-דגל, לא ככיבוש, אלא באופן […]
עלילות הרופא הנשגב
ההשראה שלי קדושה עבורי, ומבחינתי, איום ככל שזה עשוי להישמע, היא קדושה בכלל – כלומר אם מישהו עורר בי פאתוס ומחשבה טובה, אני אעצור אותו בנימוס או בהיסטריה, אשלוף מחברת ואכתוב אותה. ניתאי לומד רפואה, ועובד כפרמדיק בין השיעורים, אז הוא רגיל להציל את העולם – הגופים האמיתיים של העולם. הוא לא חי סביב מחשבות […]
הקינמון הנהדר של ארגמן
ארגמן: זה שמו באמת. שחור-שיער, ממושקף, למרבה הצער לא גבוה. הוא בעל פנים מספקות להבטה, קשה להגדירן כיפות וקשה להגדירן בכלל, הן נעלמות בתוככי הקהל הישראלי המזדרז תמיד, אבל בכל זאת ארגמן מיוחד בדרכו שלו. זיפים שחורים וקשיחים מכסים על חציין התחתון של פניו, ואף שהוא נושק לגילאי הארבעים הוא נראה צעיר, בייחוד בזכות מצחו. […]
סיפורים קטנים על קיבוץ: א’
לשם פיתוח ההשכלה – שחסרה אצלנו – הוקמה פינת קריאה בחדר האוכל: שולחן עם ספסלים ומנורות נפט. באופן לא קיבוצי כל-כך, איבריה של הפינה החלו להיעלם, ואבא שלי כתב בעלון: “ביום בהיר אחד, נעלמה זכוכית של אחת ממנורות הנפט. בערב ההוא חשכה במקצת הפינה, אבל כעבור עוד יום בהיר – השנייה גם נעלמה, והכל חשך. […]
