אנשי הכמעט ואהבתם הכמעטית
בחור ובחורה יושבים באותו החדר, הוא שוכב על המיטה ומניח את הראש על מרפקיו, היא בספה מתעסקת בכל דבר שנמצא לידה. הבחור לוטש בה מבט. “אין לי שום זכות לחלום על זה”, היא אומרת. “אתה יודע? אני בעצם שטחית. אני יודעת איך לעשות רושם הפוך מזה, זה הכל”. הוא מחייך. הוא מספר ש’שתהיי לי הסכין’, […]
החתונה של מור
מור וגלעד האהובים, אני מברכת את חייכם בברכת הסיפור. כן, יש דבר כזה! נראה לי! איחול, שהחיים יהיו דבק בין טלאים צבעוניים. כי בסיפור הזה, באחד מהפרקים הראשונים, אם תדפדפו אחורה – מור ואני הכרנו. מיד היה לנו את המרכיב הסודי שהיה למור ולגלעד, חיבור במבט ראשון. אלא שכמובן מור ואני לא מתחתנות עכשיו, כי […]
הפרוטגוניסט שלנו הוא גבר רווי בניגודים
שִׁיר אֶל הַחֹמֶר שֶׁלְּךָ. חָה-חָה. שִׁיר שֶׁמַּגְדִּיר עַצְמוֹ, מַה דַּל הוּא; מְגַדֵּר עַצְמוֹ לִּכְדֵי מָה? – הוּא, לֹא כְּמוֹ פְּנִינָה חֶלְקָה וּמֻשְׁלֶמֶת בַּעֲדִי, הוּא חֵטְא. וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי מַה הוֹפֵךְ תַּסְרִיט לְתַסְרִיט, הִשַּׁבְתִּי בַּצּוּרָה, כְּלוֹמַר בְּצוּרַת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלַת הַתַּסְרִיט, כְּלוֹמַר, אַל תְּגַדֵּר, הֱיֵה הַדָּבָר, אַל תְּדַבֵּר אוֹתוֹ. מִלִּים יַרְחִיקוּ אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ מִשֶּׁלִּי יִמְחוּ אֶת […]
שתי טיפות על נהר התמזה
[פורסם לראשונה במגזין “בכורות”, בשנה בה הוא נכתב] שחר חיבקה את ברכיה, השעינה ראש. עכשיו תחליט. זהו. ולא תזוז ממקומה, על אף סירחון המים, בלי לדעת אם היא נשארת בלונדון. היא לחצה על שוקיה שהתקשו מהליכות וחשבה שהרי אי אפשר לחיות ככה, בהתלבטות, “כוס אמק” כמעט אמרה בקול – מתגעגעת לחברות שלה. למשפחה. אליו. לא, […]
סבא, הספד
“לכל מילה – מילה נרדפת וניגודים, רק לאהבה שלנו כלפייך אין”. כך כתב לי סבא בפתח מילון ‘מילה במילה’, אחד מבין עשרות המילונים ומאות הספרים שנקנו לי. שמא, אני מגזימה? לא לא; בכל מפגש ובכל שבוע סבא מסר לי עוד ספר שירה ועוד רומן שטרם קראתי ועוד כתבה מעניינת ועוד בוחן פתע על ספרי השבוע […]
בסוף אהיה כמו הנשים ההן
הבוקר הראשון היה כלום. גיששתי על השידה אחר משקפיי והלכתי לשירותים, נתמכת בקיר מלחץ השתן. השתנתי כשאני כבר זקנה. יצאתי עם הכובע רחב השוליים שקנינו בבריסל. ירדתי במדרגות, שואלת את עצמי האם נעלתי את הבית, אבל המשכתי רדת, מבחינה כי אני מזדקנת ככל שאני הולכת. בבית הקפה סוככתי על פניי: ״יש מקום בחוץ?”. היה ריק. […]
