אוהבי הקיץ זוקפים ראש
בכל שנה ישוויצו אוהביי החורף במלנכוליה שלהם, ויאשימו אותנו, מעריציי הקיץ, בשטחיות. אז אנחנו נתבייש מהם, ונסתיר מפניהם את הגעגוע לים הנוצץ, הבגדים המנופנפים וחופשת הבשר, כובעיי הענק, השמש המוקדמת – לימים הארוכים, הארוכים, לא עוד נזילת הזמן! לאור! כי הם בזים לנו; אומרים עלינו שאין לנו את הקסם האירופי, ושאנחנו מוחצנים, ושאין לנו טעם […]
* / *
“לא רק הידיים הצהובות, מוכות הבהרות, מחבקות אותך. לא רק שדיה נצמדות לגבך, לא רק אפה נושם בשקט על צווארך. גם אני איתך, כמו ברכה אינסופית, כבקיעת קרניים. אני איתך, נישאת ממך ונובעת מכל מילה שתכתוב. אני הסיבה לכתיבה, אבל סיבה מהסוג שאינה ניתנת לאיון. אני תמיד שם, לא מתוך גאוות-תקיעת-דגל, לא ככיבוש, אלא באופן […]
מרחב לימינאלי (על אהבה וכו’)
נכתב באוקטובר 2019
הדחף
הרי מהו הדחף? מה פשר הדחף ליצור אומנות? עבר אליהו, זו הנקמה. כשהוא מצליח – הוא מראה מה זה לאלו שהתעללו בו: הוא מתבונן בהם בחצי חיוך, ובהתנשאות, המאפיינת את האדם האחר. כן, חושב אליהו: בעוד שאתם התחתנתם עם אהובת נעוריכם, ובעוד שאתם מאוננים במטבח מאחורי גבה שעה שהיא, אולי, מזיינת מישהו – אם בכלל […]
בראון שוגר
מקור: https://www.kan.org.il/content/kan/radio_articles/p-11266/169395/ הימים היו ימי קורונה. אין יוצא ואין בא מביתו, בכל העולם, לבל יידבקו בנגיף. כבר חודש ככה, חודש שלם שג’ורג’ לא ראה אדם חוץ ממיכל, שותפתו לדירה. לפעמים הביט בשוטרים, שהילכו בכיכר, והקפיצו את אלותיהם. עד כדי כך עמדו על המשמר. אסור לאיש להסתובב. ברביעי באפריל, ג’ורג’ כבר היה מדוכא. הוא לא מצא […]
היא
הגעתי למסיבה והיא הייתה שם, הבחינה בי וחיוכה גווע. הנהנתי לכיוון, תוהה אם זה נחשב שאנו מכירות; שתי בנות שחלקו בחור. לא באותו זמן, פה זה לא הסיקסטיז, כלומר כל אחת בתורה, כל אחת ומנוחתה בשקע הבריח שלו, כל אחת וההתרגשות כשהפעיל בספוטיפיי מרווין גיי – גם איתך? וניגש אלינו, בהליכה נחשית? איזה מין עולם […]
