חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

על ״חרבות ברזל״ ועל תקומה

סדר היום שלי תובעני. אני היא התובעת ממני: לקום מוקדם מאוד, להסתובב קצת בחוץ, ולשוב ליום שבו עלי לסיים לקרוא ספר, לכתוב כמה שיותר, וגם להספיק לעבוד בכל מה שצריך לשם הלחם (תרגומים, ׳קתרזיס׳, הקלטת ספרים), ולקיים חיי משפחה וחברה. בערב הכרח לעשות אימון, ואז לנגן בפסנתר, ובזמן שנותר לבשל עם ניתאי שחזר מבית החולים. […]

* / *

“לא רק הידיים הצהובות, מוכות הבהרות, מחבקות אותך. לא רק שדיה נצמדות לגבך, לא רק אפה נושם בשקט על צווארך. גם אני איתך, כמו ברכה אינסופית, כבקיעת קרניים. אני איתך, נישאת ממך ונובעת מכל מילה שתכתוב. אני הסיבה לכתיבה, אבל סיבה מהסוג שאינה ניתנת לאיון. אני תמיד שם, לא מתוך גאוות-תקיעת-דגל, לא ככיבוש, אלא באופן […]

מחשבות 2

מכתב של כנות. בהינף ההחלטה אני לא מעשנת יותר סיגריות בבית. מכוח התבונה והרצון אני מתאמנת הרבה בחדר הכושר ובחוג הטיסו, עם הכדור ומה לא. וקוראת, המון. יש בכוחי רצונות עזים – עבים ואיתמניים, אבל רק את הבוקר אני לא שורדת: אני מורחת אותו. והנה אתמול ניסיתי לפתוח בזה אצל מיכאל, שכובה על הספה אל […]

אנשי הכמעט ואהבתם הכמעטית

בחור ובחורה יושבים באותו החדר, הוא שוכב על המיטה ומניח את הראש על מרפקיו, היא בספה מתעסקת בכל דבר שנמצא לידה. הבחור לוטש בה מבט. “אין לי שום זכות לחלום על זה”, היא אומרת. “אתה יודע? אני בעצם שטחית. אני יודעת איך לעשות רושם הפוך מזה, זה הכל”. הוא מחייך. הוא מספר ש’שתהיי לי הסכין’, […]