חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

NOA GOREN

תרגום טום פתי

נועה גורן

נועה גורן היוצרת המוכשרת

(תרגום חופשי וגם לא-חופשי לשיר הזה שכתב וביצע תום פטי. התרגום נכתב ובוצע בערב קטעי-ספוקן-וורד-מתורגמים, שלצערי הרב לא תועד, או לפחות לא פורסם; אלו הם המילים שכמעט בכיתי כשהופעתי איתם. המילים לא נאמרו בליריקה של השיר, לא בנעימה מסוימת, אלא פשוט נשלחו החוצה כדרך שרצו לצאת מפי. כדי להבין את התרגום, ראוי לשמוע את השיר הזה, המדהים מאוד, לפני או במקביל לקריאה.)

תרגום לתום פטי

טוב – אז הסיפור שלי התחיל

במורד של איזה שביל מטונף

העולם בדיוק החשיך, והכחיל

והשמש נעלמה אל מעבר לסף

אני התחלתי ללכת

ועליתי עד קצה ההר

פנסי העיירה נדלקו מתחתיי

ואמרתי: וואי,

נדמה שהעולם נעצר.

אולי עכשיו אני אלמד לעוף

אבל אין לי כנפיים

ולהצליח לנחות

יהיה מפחיד שבעתיים;

פשוט, תראו, זה מייאש.

ימיי נעוריי, מאחוריי

ומי יודע מתי שוב אתרגש?

ומה אם – פתאום, כל האבנים תהפוכנה נוזליות,

וכל הים יעלה באש?

אז, אני אלמד לעוף – אני לומדת לעוף

למרות שאין לי כנפיים – אני לומדת לעוף

ושליפול מפה – אני לומדת לעוף 

יהיה כואב שבעתיים – אני לומדת לעוף!

הרי, אנשים עוד יספרו לכם שהחיים

הולכים לקרוע אתכם לגזרים

כן, לשבור את לבכם

ולגנוב לכם את כל הכתרים

ואיפה המסע שלי התחיל?

ואיך הוא עומד להיגמר?

אני מניחה שאגלה את זה

כשאלוהים יאפשר

עד אז אני לומדת לעוף – לומדת לעוף

מסביב לעננים – אני לומדת לעוף

ומה שמטפס ועולה לאופוריה כזו – אני לומדת לעוף

עוד יתרסק לאבנים

כן, אני לומדת לעוף – לומדת לעוף

גם אם אין לי כנפיים – אני לומדת לעוף

גם אם ליפול למטה – אני לומדת לעוף

ישבור לי את שתי הרגליים – אני לומדת לעוף

ועכשיו, אני מפחדת לנחות.

אז אני פשוט אמשיך לעוף, יותר ויותר גבוה, ולא אחשוב על ההשלכות –

לא ניסיתם להוריד אותי אף פעם, מה?

מצחיק. להבין את זה עכשיו, כשאני הרחק מהאדמה. אני פשוט, לומדת לעוף

 

הערות מתוך: חזרות לביצוע הספוקן הזה.
תרגום לשיר של טום פטי לקראת פרויקט המיקסטקסט – 25.6.22.

מה פירוש אני לומדת לעוף,

ואיך להסיר כל שביב של ספק מההופעה שלי ומאיכות התרגום ולהצליח להופיע ולמסור את זה בהתמסרות אין-קץ?

ובכן: קודם כל, אני משתמשת בסמים או בהתנהגויות קומפולסיביות כדי “לעוף” ולהימנע ממגע עם הכאב, או לגעת בו בצורה מודעת ורחבה, באופן שאני לא תמיד מצליחה לשחזר ביום-יום וגם לא מבינה איך לרדת לעומקו.

שנית, אני מפחדת “לעוף” על עצמי מול אומני הספוקן. אני מפחדת מה דעתם, והאם הקהל ירגיש אותי ויתמסר לכוונות שלי גם אם אופיע “גדול מדי”. אני מפחדת לעוף, וכשאני לומדת לעוף אני מפחדת לנחות.

כמו כן, גם העניין עם כוונות אובדניות והרצון למות מוקדם כשאני עוד צעירה כדי לשמור על יופי ורעננות ועוצמה ופוטנציאל גלום. הפחד מהתמשכות החיים. פחד ילדותי ונפוץ מאין כמוהו, על כן, מביך.

7:38PM – אוקיי, הרגע עשיתי חזרה אחת והייתי ממש מרוכזת במילים. גם עשיתי בסוף אפקטים עולים ויורדים בקול של “אני לומדת לעוף” כלומר שיקפתי את הנחיתה מהתעופה רק באמצעי ווקאלי – זה היה טוב! שנית, הסנפתי בכאילו בבית האחרון ובכך רמזתי לאמפטמינים. הייתי מרוכזת בשיר, נהניתי ממנו והייתי גלומה בו והוא בי, וגם כאב לי הלב, בדיוק במידה. ככה אני חייבת להופיע הערב.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn
On Key

Related Posts

עודד מימון ויודפת והספר

נכנסתי למשרד של עודד מימון ושמטתי את הילקוט הכבד שלי כדי לבהות בקירות. סביבי נתלו דימויים מטקסים שמאניים, ציוריי פסיכדליה, ג׳ימי הנדריקס, יגוארים ויצורים מכונפים;

שתי מחשבות בלתי גמורות

איך להיות בעל ״זה״ היינריך פון קלייסט כתב סיפור בשם ׳תיאטרון הבובות׳ או ׳תיאטרון המריונטות׳. מסופר שם על נער בן 15 שהיה חינני ובעל קסם

סתם משהו

אוקיי – אז אני מתרה בעצמי להעלות את הקצב, מעליבה אותי על שום איטיותו, נוזפת בי משום גילי ומעמדי (יותר נכון אי-מעמדי), מאמתת אותי עם

פרגמנטים

1.4.24 – בלי צורה ואמות מידה בהירים, אני נאבדת בבטן השד שלי. אני מחופרת בתוך עורו הסמיך ואין לי מוצא ולא דרך להתגלם, להתממש. הזמן

הדרכה חדשה

הדרכתי אינספור קבוצות כתיבה בחיים שלי. אני לא יכולה לספור כבר, באמת. איבדתי כל פרופורציה עם העבודה הזו: כשהדרכתי נוער גמול מסמים מבאר שבע, התאבססתי