מחשבות פסלים
מחשבות פסלים נועה גורן נובמבר 2016 מילי, הייתה מחוץ לזמן. מעל לזמן, ומתחת לו. התנועה והרחש נבחשו סביב גופה, שננטע ברחוב הראשי של מחנה יהודה, משוח בצבע זהב מציפורני הרגליים עד קצות השערות; גם שדיה, אפילו מפשעתה, כל-כולה הוזהבה למשעי. מעל לצבע הלח לבשה בד, בשביל מעט הצניעות הדרושה בירושלים, אם כי, בכל זאת, היו […]
בסוף אהיה כמו הנשים ההן
הבוקר הראשון היה כלום. גיששתי על השידה אחר משקפיי והלכתי לשירותים, נתמכת בקיר מלחץ השתן. השתנתי כשאני כבר זקנה. יצאתי עם הכובע רחב השוליים שקנינו בבריסל. ירדתי במדרגות, שואלת את עצמי האם נעלתי את הבית, אבל המשכתי רדת, מבחינה כי אני מזדקנת ככל שאני הולכת. בבית הקפה סוככתי על פניי: ״יש מקום בחוץ?”. היה ריק. […]
שני שירים: חגיגה דיוניסית, יבחר
חגיגה דיוניסית! / נועה גורן (2016) זאת חגיגה דיוניסית, של היופי והתבונה; חגיגת האהבה לחן לאסתטיקה זו מסיבה פעילה של אהבת החכמה יבחר / נועה גורן (2018) שירים מסתלקים מן הפרוזה טלפיה עבות היא חולת-היגיון; שירים הם מופע של נוירזה היא בזה להם הם דקים כגבעול. (הדרך הפשוטה להסביר דברים היא לא אסתטית)
סונטה (ברבורים של נערה על אהבות ישנות)
סונטה לאהובי הרך המסע שלי החוצה ממך הוא מורכב. ראשית, משום שאני מסרבת להאמין שאני אכן יוצאת מחוצה לך; מבחינתי זה בלתי יתכן. מצטערת. פעם קראת לזה “חיבור קוסמי”, גם אני ניסיתי לגמגם לזה איזשהו שם, ובכן, אין – בשביל זה הומצאה שירה (כאמור. כי כבר אמרתי לך ככה). אז, תקשיב לי. אני לא צריכה […]
השובה
מוח ממולח עריצות אינטלקטואלית ידע רב, וזיכרון פנטסטי; מיטב ההוגים ידועים לה, וכלל מעצבי ההיסטוריה כי אין איש חמק מסביב ללשונה החדה כתיל, זריזה כזיקית, חלקה מצדפה. שובה בכל מונולוג את אוזני השומעים דברי חלקות, נעימים מפשתן עדינים וגסים בזהירות אלטרואיסטית מומחית בניואנסים על פני הקהל; ליבת טיעוניה נחשפת לאט כמו פרשה אורתודוקסית. שפתיה נעות […]
ברכה שלא נשלחה
בבוקר היום בו נגמרנו, פקחתי עיניים למול גבך והבחנתי בנמשים חדשים. הם היו קטנים יותר וכהים יותר, וסבבו זה את זה כבלידת גלקסיה. לא יכולתי להאמין שהתנמשות חמקה תחת המשמרת שלי. חשבתי לעצמי, שאכתוב לך על כך ביום הולדתך. כאשר נסעתי והמשכתי להרהר, נתקע לי במחשבות משפט, אתה יודע, באופן שבו נתקעים כל מיני משפטים […]