* / *
“לא רק הידיים הצהובות, מוכות הבהרות, מחבקות אותך. לא רק שדיה נצמדות לגבך, לא רק אפה נושם בשקט על צווארך. גם אני איתך, כמו ברכה אינסופית, כבקיעת קרניים. אני איתך, נישאת ממך ונובעת מכל מילה שתכתוב. אני הסיבה לכתיבה, אבל סיבה מהסוג שאינה ניתנת לאיון. אני תמיד שם, לא מתוך גאוות-תקיעת-דגל, לא ככיבוש, אלא באופן […]
עלילות הרופא הנשגב
ההשראה שלי קדושה עבורי, ומבחינתי, איום ככל שזה עשוי להישמע, היא קדושה בכלל – כלומר אם מישהו עורר בי פאתוס ומחשבה טובה, אני אעצור אותו בנימוס או בהיסטריה, אשלוף מחברת ואכתוב אותה. ניתאי לומד רפואה, ועובד כפרמדיק בין השיעורים, אז הוא רגיל להציל את העולם – הגופים האמיתיים של העולם. הוא לא חי סביב מחשבות […]
הקינמון הנהדר של ארגמן
ארגמן: זה שמו באמת. שחור-שיער, ממושקף, למרבה הצער לא גבוה. הוא בעל פנים מספקות להבטה, קשה להגדירן כיפות וקשה להגדירן בכלל, הן נעלמות בתוככי הקהל הישראלי המזדרז תמיד, אבל בכל זאת ארגמן מיוחד בדרכו שלו. זיפים שחורים וקשיחים מכסים על חציין התחתון של פניו, ואף שהוא נושק לגילאי הארבעים הוא נראה צעיר, בייחוד בזכות מצחו. […]
סיפורים קטנים על קיבוץ: א’
לשם פיתוח ההשכלה – שחסרה אצלנו – הוקמה פינת קריאה בחדר האוכל: שולחן עם ספסלים ומנורות נפט. באופן לא קיבוצי כל-כך, איבריה של הפינה החלו להיעלם, ואבא שלי כתב בעלון: “ביום בהיר אחד, נעלמה זכוכית של אחת ממנורות הנפט. בערב ההוא חשכה במקצת הפינה, אבל כעבור עוד יום בהיר – השנייה גם נעלמה, והכל חשך. […]
נפל קיר
אני מחכה לדוקטור. הכיסאות הם בצבע בז’, בז’ מעיק; אני יכולה לראות בדמיוני את האחיות ועובדי התחזוקה מרהטים את המקום, ואיך האחות הראשית – בוודאי אישה חזקה ועזת-קול – פוקדת על האנשים לגרור אותם פנימה. היא זו שהציעה לתלות את התמונה האחת כאן, כדי שתעניק צבע יחיד לחלל הזה, חלל שמודיעים בו הודעות איומות. כמה […]
הדחף
הרי מהו הדחף? מה פשר הדחף ליצור אומנות? עבר אליהו, זו הנקמה. כשהוא מצליח – הוא מראה מה זה לאלו שהתעללו בו: הוא מתבונן בהם בחצי חיוך, ובהתנשאות, המאפיינת את האדם האחר. כן, חושב אליהו: בעוד שאתם התחתנתם עם אהובת נעוריכם, ובעוד שאתם מאוננים במטבח מאחורי גבה שעה שהיא, אולי, מזיינת מישהו – אם בכלל […]
